נצבים-וילך
הרב אליעזר שם-טוב
אחד היריבים האימתניים ביותר שאי פעם תצטרך להתמודד איתם הוא... אתה בעצמך!
הסיבה לכך פשוטה: הרעיונות והרגשות שלך הם אלו שאתה מכיר הכי טוב. היות והם הרעיונות וההעדפות האישיות שלך, אתה נוטה לתת להם חשיבות מרבית. שהרי, אם אתה מבין או מרגיש בדרך מסוימת, האם זו לא סיבה מספקת לעשות כל מה שאפשר כדי להוציא לפועל את הרעיונות שלך או לספק את הרצונות שלך?
אמנם זה נשמע הגיוני, אך לעתים קרובות דווקא ההפך הוא הנכון. מי שמגדיר את תוכנית חייו רק על סמך מה שהוא מרגיש, סופו להחמיץ הזדמנויות שערכן חורג בהרבה מהרעיונות והתחושות האישיות, שהינם מוגבלים וברי-חלוף - השפעתם וחשיבותם לא נמשכים זמן רב.
נוחות והיכרות יכולות להיות בהרבה מקרים האויבים הגדולים ביותר של האדם ולא בדיוק בני בריתו.
בפרשיות השבוע, נצבים-וילך[1], פונה משה רבנו לעם היהודי ואומר "אתם נצבים היום כולכם לפני ה', אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם ... מחוטב עצך עד שואב מימך".
מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן, הידוע גם בכינויו האדמו"ר הזקן, מסביר את משימות חטיבת העצים ושאיבת המים — בנוסף למשמעות המילולית — כתכונות נחוצות להתפתחות אישית: את המילה "עצך" שבפסוק (-מחוטב עצך) ניתן להבין גם כ"עצות" שלך, העקרונות והשיקולים האישיים. וה"מים" הם גורם המים שבנפש הבהמית, כלומר, המקור והמנוע של ההנאות הגופניות [2].
המסר כאן, אומר רבי שניאור זלמן, הוא שיש להימנע מרעיונות ורצונות אישיים שמטרתם בעיקר סיפוק חומרי. רק כאשר אדם מצליח לנטרל ולהסיר מעצמו את שני המניעים הללו — העדפות אישיות, רציונליות ורגשיות — אדם יכול להיות בתנאים אופטימליים למלא את משימתו בחיים, ללא השוחד המסנוור של נוחות אישית.
ניתן היה לחשוב שמשמעת בלתי מתפשרת כזו יכולה להתקיים רק אצל לומדי התורה, אלו שמתמסרים לחיי רוח או אצל כל מי שרוצה להצליח בענייניו הרוחניים. אך מה לגבי התחום המסחרי או המקצועי, התחומים השגרתיים, ה"לא דתיים" בחייו? האם אדם לא יכול לעשות שם מה שהוא מעדיף ומה שנותן לו סיפוק אישי?
הרבי זי"ע שואל את השאלות הללו ומציין שהתשובה מרומזת בפירושו של רש"י לפסוק:
מי היו חוטבי העצים ושואבי המים האלה? רש"י מסביר שהם היו כנענים שבאו בתקופת משה בכוונה להתגייר. משה מינה אותם למלא את תפקידיהם של חוטבי עצים ושואבי מים.
הרבי מסביר שהמונח המקראי כנעני מרמז גם על "סוחר". המשמעות כאן היא, אם כן, שלא רק לגבי עיסוקים שמימיים ורוחניים — "דתיים" — יש להיות חופשיים מאינטרסים אישיים, בין אם הם אינטלקטואליים או רגשיים, אלא גם לגבי עניינים "מסחריים", ובכללם כל הפעולות הקשורות לפיזי ולחומרי, צריך להפעיל את הכישורים של "חוטבי העצים" ו"שואבי המים". יש לסלק רעיונות ורצונות אישיים, ולבצע את פעולותיו מתוך כוונה להגדיל באמצעותם את האור הרוחני, על ידי הגְבַּרת הטוב והחסד בעולם.
יש מי שיכול לראות בפרספקטיבה זו סוג של כפיה: "האם אסור לי לעשות מה שאני רוצה אפילו בחיי היום-יומיים?"; אך אחרים עשויים לראות בכך הזדמנות מצוינת: "תמיד — אפילו בפעילויות הכי שגרתיות-חוליניות וחסרות משמעות לכאורה — יש לי הזדמנות להשיג משהו בעל ערך אינסופי ונצחי, הרבה מעבר לתועלת האישית ואגוצנטרית".
לכן, המסר שלנו השבוע הוא: אם אתה מרגיש רע כשאתה רואה שלחלק גדול מהחיים שלך אין משמעות או ערך מיוחד, זכור שזה תלוי רק בך לקבוע את זה: אתה יכול לשרטט את הדרך שלך קדימה בהתאם לרעיונות האישיים ולתחושות האישות שלך, שאולי לא ישאר מהם זכר, או להשתחרר מהם ולהתמסר למשהו גדול לאין שיעור, בעל ערך, ועמיד הרבה יותר.
———————————————
דברים כט, ט-לא, ל
על פי תורת החסידות והמיסטיקה היהודית, טבעו ויצרו של כל אחד מאתנו מורכב משילובים שונים של ארבעת היסודות הבסיסיים: מים, אש, אדמה ואוויר. כל אחד מהאלמנטים מחפש את ביטויו באמצעות התנהגויות ספציפיות. המהות של יסוד ה"מים" הוא היצר של חיפוש התענוגות. יסוד ה"אש" מתבטא באמצעות כעס והתנשאות. יסוד ה"אדמה" מתבטא באמצעות עצלות ודיכאון. אלמנט ה"אוויר" בא לידי ביטוי באמצעות יהירות, לעג ושיחה בטלה.