ראה
הרב אליעזר ג. שם-טוב
מה ההבדל בין איום לאתגר?
לגבי ההשפעה שלהם עליך, זה די ברור: איום משתק בעוד אתגר מניע ומעצים.
אבל, במה זה תלוי אם מכשול מוגדר כאיום או אתגר?
למרות שזה תלוי במידה רבה בגישה ובנקודת המבט של האדם, האם יש משהו שיכול לעזור לאדם לראות את המכשולים שלפניו כאתגרים ולא כאיומים?
בפרשה של השבוע, ראה [1], נוכל למצוא לכך תשובה.
הפרשה נפתחת בפסוק "ראה אני נותן לפניכם היום ברכה וקללה". איך ייתכן שהקב"ה, המקור האינסופי של הטוב, מטיל קללות?
הסבר אחד הוא שדווקא הידיעה שזה בא מהקב"ה, היא שמאפשרת שמצב קשה לא ייתפס כקללה -- איום, אלא כברכה במסווה של אתגר והזדמנות.
בתורת החסידות אנו לומדים על שני סוגים של טוב שבא מהקב"ה, הגלוי והנסתר. במבט ראשון, כל אחד היה רוצה לקבל טוב נגלה. לו ניתנה לנו יכולת הבחירה, מי היה בוחר בטוב נסתר שמתחזה לרוע ולא בטוב גלוי ומוחשי?
עכשיו, מה אם תינתן לך לבחור בין קבלת טוב מוגבל לבין טוב אינסופי?
אני מתאר לעצמי שאף אחד לא יהסס לבחור בטוב אינסופי.
עכשיו נגיע לאתגר האמיתי: אם הטוב האינסופי מגיע במסווה של רוע והטוב הגלוי מוגבל, במה היית בוחר?
אני מתאר לעצמי שתבחר בטוב שנחשף אינסופי. זה מה שאנחנו מייחלים כשאנחנו מבקשים "שנה טובה ומתוקה", כלומר שתהיה שנה לא רק "טובה", אלא שגם תיתפס ככזו, שגם תהיה "מתוקה".
אבל, כל עוד המשאלה לא התגשמה בשלמותה, מה עושים עם מה שנראה לנו כרוע עמו אנחנו צריכים להתמודד בחיים?
התשובה היא: ראה. "הסתכל וראה ממי בא כל זה", אומר הקב"ה, "אני הוא ששמתי זאת בדרכך". מה שנראה לך כ"קללה" נובע מנקודת המבט המוגבלת שלך. אם רק היית מודע לעובדה שהכל בא ממני, היית יודע שזה טוב שעולה לאין ערוך על הטוב שאתה יכול להעריך, גם אם אתה עדיין (או אף פעם) לא יכול להבין איך זה ייתכן.
עצם השכתוב מחדש של ה"רוע" וראייתו כאתגר, כבר מעמידה אותך במקום גבוה יותר מזה של הקורבן שחשבת שאתה לפני שראית בַּקוֹשי אתגר מעצים. ברגע שתפסיק לתהות אם זה לטובתך או לא, תמצא את הדרך לממש את הפוטנציאל החיובי הטמון כאן, עבורך ועבור אחרים.
לגבי החשיבות של שינוי התפיסה, אנו מוצאים בפרשה מסר מעניין נוסף:
אנו קוראים אילו דגים, ציפורים ובעלי חיים כשרים וראויים למאכל, ואילו לא. ברשימת הציפורים ישנם שני מינים המעוררים תשומת לב בשמותיהם ובהתנהגותם: החסידה והראה (נשר). "למה נקרא שמה חסידה?" שואלים חז"ל, "שעושה חסד עם חברותיה במזונות"[2]. לגבי הראה (נשר), אומרים חכמינו שהוא נקרא כך בגלל ראייתו החדה (ראה מלשון ראיה). כמה חדה הראייה שלו? "מכאן (בבל) הוא מסוגל לראות נבלות בארץ ישראל" [3].
אחת הסיבות שהתורה אוסרת עלינו לאכול בעלי חיים מסוימים היא בגלל התכונות השליליות שיש להם, שהיו נטמעות בנו בעת אכילתם[4]. מדוע, אם כן, למרות התכונות החיוביות (טוב לב וראייה חדה) נאסרו עלינו החסידה והנשר?
אחד ההסברים שנאמרו על כך הוא: על אף שהחסידה עושה חסד, היא עושה זאת רק עם חברותיה. לא זה סוג החסד שמצפים מאיתנו. עלינו לשאוף לגמול חסד לכל אדם שנצרך, לא משנה כמה הוא קרוב אלינו וכמה סיפוק אישי ותמורה זה יפיק לנו. לגבי הנשר: ראייה חדה היא דבר טוב אם משתמשים בה כדי לראות את הטוב שבאחרים ואת האפשרות לעזור להם, ולא אם משתמשים בה בעיקר כדי לראות את החולשות של אחרים ואת האפשרות לנצל אותן.
הכלי של השבוע הוא: השלב הראשון בתהליך של הערכת מצב הוא לבחון את המשקפיים בהן אתה מסתכל על המצב. כשהמצב נראה מאיים ומשתק, זכור שעל ידי שינוי התפיסה שלך (הידיעה שהטוב האינסופי לעתים קרובות מגיע במסווה) אתה יכול להפוך אותו לאתגר מניע שיעצים אותך להתגבר עליו.
________________________
1. דברים יא, כו - טז, יז
2. מדרש אגדה, דברים יב,יח
3. חולין סג,
4.ראה בארוכה ברמב"ן בפירושו עה"ת בכמה מקומות.