'ההתחממות הגלובלית' נמצאת בראש החדשות ומעסיקה את סדר היום הבינלאומי. במאמר שפורסם לפני שנים ב"ג'רוזלם פוסט" נכתב כי קבוצה של מגיני איכות הסביבה המליצה ליהודים בעולם להדליק בחנוכה נר אחד פחות, כדי למזער את ההשפעה על ההתחממות הגלובלית.
כל נר מייצר כ-15 גרם של פחמן דו חמצני, הם ציינו. כשזה מוכפל במיליוני הנרות הדולקים במהלך שמונת ימי החנוכה, הנזק שנגרם לאיכות הסביבה הוא באמת משמעותי, הם טענו.
אני זוכר שבתחילה חשבתי שזו בדיחה, אבל כשהמשכתי לקרוא הבנתי שהם רציניים.
החלטתי לחקור את העניין, וגיליתי שאדם בריא מבוגר מייצר כשהוא במצב מנוחה בערך 33.6 גרם פליטת פחמן דו-חמצני בדקה, בנשיפה בלבד. בזמני לחץ, זה עלול לעלות ליותר מ-336 גרם לדקה.
כל נר בוער מייצר לא יותר מ-7 גרם פליטת פחמן דו חמצני (מגיני איכות הסביבה כנראה ערכו את חישוביהם לפי נרות שבת, אך נרות החנוכה קטנים בהרבה).
על סמך מידע זה, הגעתי למסקנה כי ישיבה רגועה על יד החנוכייה במשך הזמן הנדרש, תוך התבוננות בניסי אלוקים בעבר ובהווה, תגרום למצב עמוק של מנוחה ושלווה אשר למעשה יקטין את פליטת הפחמן הדו-חמצני, ובעצם מסייע למלחמה בהתחממות הגלובלית...
בכל מקרה, גם אם זה לא היה כך, ההצעה להחסיר מנרות החנוכה מתוך דאגה להתחממות כדור הארץ, מרמזת על חוסר רגישות לערכם של אורות החנוכה ולתועלתם לאנושות. האם כדאי אולי יהיה להפסיק לבשל מזון בגלל פליטת הפחמן הדו חמצני שהבישול מייצר? האם עלינו לבקש מאנשים לעצור כל נשימה שניה בכדי לצמצם את ההתחממות הגלובלית? ברור שהיתרונות של אכילה ונשימה עולים על ההשפעות השליליות של פליטת הפחמן הדו חמצני שהם מייצרים.
לאחר שמצאתי את התשובה לטענה שהעלו שוחרי איכות הסביבה, המשכתי לחשוב לעצמי: מכיוון ששום דבר אינו מתרחש במקרה, איזה לקח חיובי אני יכול ללמוד מהחדשות הבלתי רגילות שהגיעו לידיעתי?
זו התובנה אליה מחשבותיי נשאו אותי:
אחד המושגים החשובים ביהדות הוא שכל דבר שאנחנו עושים – משפיע על כולם. פעמים רבות שמענו מהרבי מליובאוויטש זי"ע על החשיבות בכך שכל אישה וילדה יהודייה ידליקו את נרות השבת והחג, ובכך יוסיפו עוד אור פיזי ורוחני לעולם. נרות החנוכה דולקים דווקא בחלון או בדלת הבית הפונה לרחוב – ציין הרבי – כדי להאיר את הרחוב באור הקדוש של נרות חנוכה.
הקמפיין הזה, לעודד כמה שיותר יהודים להדליק את נרות השבת והחנוכה, תמיד היה משימה שמילאנו מתוך אמונה, או הבנה תיאורטית של הרעיונות בהם הרבי דגל באשר להשפעה המעשית והמוחשית שיש לכל נר נוסף בהארת העולם.
כעת, הודות לאנשי איכות הסביבה, יש לנו גם תמיכה מדעית המאששת את הרעיון הזה. למרות שהמסקנות עשויות להיות שונות בכל הנוגע לשיקולי עלות/תועלת – שוחרי איכות הסביבה מבינים שהדלקת האור דורשת מאתנו לשלם מחיר גבוה מדי – של החום הנוצר כתוצאה מכך. הרעיון הבסיסי זהה: כל מה שכל אחד מאיתנו עושה משפיע על כולם. לטוב ולמוטב.
ואז עלתה לי בראש מחשבה נוספת:
אור וחום הם שתי תופעות פיזיות הפועלות באופן דומה לשתי תכונות או ערכים רוחניים: השפעה וכוח. כוח, כמו חום, הוא הפעולה שיש לאדם *על* מישהו אחר; ואילו אור, כמו השפעה, הוא הפעולה שיש לאדם *בתוך* מישהו אחר. חום וכוח יכולים לפעול על מישהו בניגוד לרצונו; השפעה ואור, לעומת זאת, יכולים לפעול רק כאשר האחר מעוניין לאפשר לזה לקרות. אם עיניי עצומות, או שאני מסתכל לכיוון השני, לא יועיל להיות במקום מואר; זה לא ישפיע עליי. אך החום אינו זקוק לרשותי כדי להשפיע עליי.
מתאם זה בין השפעה וכוח ניתן אולי לראות במבנה המעגל; שטח המעגל גדול בהרבה מהשטח שנקודת המרכז תופסת. אף על פי כן, כל המעגל סובב סביב אותה נקודה בלתי נראית.
כוח מיוצג על ידי *שטח* המעגל - ככל שיש לאדם יותר כוח, כך הוא שולט יותר במרחב. ההשפעה מיוצגת על ידי *נקודת המרכז* של המעגל; למרות שהוא בלתי נראה, בכל זאת כל המעגל סובב סביבו. ערכו אינו נמדד לפי כמות השטח שהוא תופס, אלא לפי מיקומו והשפעתו.
בתפילת 'על הניסים' בחנוכה אנו מודים לאלוקים על ש'מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ'.
זהו, בסינתזה, המסר המעצים של חנוכה: האור חזק יותר מהחום. השפעה חשובה יותר מכוח. איפה אתה נמצא חשוב יותר מכמה מקום אתה תופס.
כל נר נדלק. כל אחד חשוב. כשאדם עושה מה שצריך, הוא גורם לעולמו להסתובב סביבו; כשהאדם לא עושה מה שצריך – בכוונה או בגלל בורות – הוא בסופו של דבר יסתובב אנה ואנה, וייצור יותר מדי חום ולא מספיק אור.
וזה לא כל כך טוב לסביבה...
חנוכה שמח!