פרשת תצוה |
הרב אליעזר ג. שם-טוב |
לפני מספר ימים קיבלתי את ההודעה הבאה:
שלום הרב:
אתמול פיטרו אותי (ואת חבריי) מהעבודה, בגלל הקורונה. היום חברה שלי אמרה שהיא חושבת שכדאי שניפרד. אמורים להמשיך לסמוך שהכל לטובה, להרגיש ברי מזל, לצפות שיהיה טוב. אבל האם אפשר להרגיש זאת בכנות?
בא ננסה לחקור כיצד להתמודד עם הכישלונות —לכאורה— שהחיים מביאים לנו. הסיבה שהכנסתי את המילה "לכאורה" בתוך הדברים, היא מפני שהצורה בה מאורעות נחרטות בענינו, בוודאות ובבטחה ככישלונות, אובייקטיבית לא ניתן באמת לשפוט האם הם הצלחות או כישלונות, כי רק ברגע שנזכה לראות את "סוף הסרט", נוכל לדעת מה היה מקפצה ומה מגלשה. מה שנראה ככישלון עשוי, עם הזמן, להתגלות כמקפצה הכרחית ומועילה בהשגת מה שלא היה אפשרי ללא "כישלון" שאנו גולשים בו לתחתית.
בפרשת השבוע —תצוה— [1] הקב"ה מצווה את משה רבינו ע"ה לבקש מהעם להביא לו שמן זית, כדי שישמש בו להדלקת מנורת המשכן. שמן זה היה אמור להיעשות בזהירות מיוחדת. זה היה צריך להיות "כתית למאור", כלומר, שסחיטת (כתיתת) הזיתים צריכה להיעשות מתוך חשיבה ששמן זה יהיה מיוחד להדליק ולהאיר בו במשכן דווקא.
בנוסף לפרטים הטכניים המפורטים בהלכה, תורת החסידות מוצאת בביטוי זה מסר רב ערך לחיים:
הריסוק והסחיטה שיש לנו במהלך נסיבות החיים, מטרתו לאפשר לנו להאיר. במצבו הטבעי והנוח, השלם והיפה, הזית אינו יכול להאיר דבר. רק דרך תהליך הריסוק והכתיתה שלו, מתגלה הפוטנציאל שהיה בו להאיר.
למעשה, אנו רואים שדווקא ברגעים הקשים ביותר בהיסטוריה שלנו, מלאי הדיכוי והכפיה הגדולים ביותר, צמחו המאורות הרוחניים הגדולים ביותר, שאורותיהם מנצנצים עד היום. רבי יהודה הנשיא, רבי עקיבא, רש"י, הרמב"ם והרבי מליובאוויטש זי"ע הם רק חלק מהדוגמאות הידועות ביותר. גם סיפורי חנוכה ופורים הם דוגמאות בולטות.
אמיתות חוצות גבולות.
גברת כוליה פו, אמו של נשיא אורוגוואי, ד"ר לואיס לקאז'ה פו, התייחסה לזכייתו של בנה בבחירות, לאחר שהפסיד בבחירות הקודמות:
"מדוע לואיס הצליח? כי הוא הפסיד בעבר. כשאתה מפסיד, אתה מסתכל במראה. לדעתי הן הפסדו והן נצחונו באו בהשגחה עליונה" [2].
כמה אני מודה לה על אמירה חכמה ונהדרת זו.
אף אחד לא אוהב להיכשל. אך מה לעשות? הכישלון היא הזדמנות מצוינת ללמידה וצמיחה. צלקת מרמזת שמה שקרה לך לא הרג אותך; הרי גופות לא מגדלות צלקות...
כישלון מאפשר לך לזהות יכולות שאחרת היו נעלמים מאיתנו, להפעיל ולנצל אותם.
זה מזכיר לי את סיפור ידוע של המהגר הפולני שהגיע לניו יורק ומתחיל לחפש עבודה. הניסיון התעסוקתי היחיד שהיה לו בפולין היה עבודה כשַמַש בבית הכנסת. מה עושה השַמַש? הוא נותן לאנשים סידורי תפילה, מחזיר את הספרים למקום, מנער את האבק מהארונות וכו'. הוא עבר מבית כנסת לבית כנסת למצוא מקום שיקבל אותו לעבודה, אבל ללא הצלחה. לכולם היו כבר שמשים מנוסים. לבסוף ניסה את מזלו בבית כנסת קצת יותר מודרני, נשיא בית הכנסת היה מרוצה מאוד מניסיונו ואישיותו, והחליט להעסיקו. בעת החתימה על החוזה, השמש המנוסה שלנו מצייר X במקום חתימת שמו.
"מה זה?" שאל הנשיא.
"תשמע, רק באתי מהשטעטל, ואני לא יודע לקרוא ולכתוב באנגלית", ענה הפולני בביישנות.
"אה, אם כך", ענה הנשיא, "לצערי אנו חוזרים בנו. אנחנו לא יכולים להעסיק מישהו שאין לו אפילו רמה קטנה של תרבות אמריקאית".
באין בית כנסת אחר באופק, החליט חברנו לנסות את כוחו במסחר. חבר הפקיד בידיו סחורה כלשהי, והוא יצא לנסות את מזלו, עובר מדלת לדלת בשכונה מוכר, קונה וכו'. בזה הוא דווקא הצליח, לאט לאט הוא הצליח לבנות את עצמו ועם השנים הפך למצליח ומוערך בעולם העסקים.
יום אחד, הוא יושב בבנק ומבקש הלוואה גדולה לשם עסקה עתידית, כולם מוכנים לחתום על המסמך, והוא, כמנהגו, מסמן "X" במקום החתימה.
"מה זה?" שאל המנהל.
"אני מהגר פולני, ואני לא יודע לכתוב אנגלית", ענה הסוחר.
"אתה רציני?! אני לא מאמין! אתה כל כך מצליח בלי לדעת לקרוא ולכתוב באנגלית… האם תוכל לדמיין איפה היית היום אם היית לומד פשוט לכתוב קצת אנגלית?" הקשה המנהל.
"כן, אני יודע טוב מאוד! הייתי עובד כאחראי על נקיון בית הכנסת..."
המסר של השבוע הוא: כשאתה נכשל וזה מעצבן כי התאמצת ובכל זאת נכשלת, אל תדאג. זו דרכו של הקב"ה לומר: "צדיק, זה לא בשבילך; יש לי בשבילך משהו גדול יותר. אל תתייאש..."
——————————————
1. שמות כז, כ — ל, י.
2. עיתון אל פאיס, 3/3/2020, ע’ 18.