פרשת האזינו
הרב אליעזר שם-טוב
במסענו השנתי למציאת איזון ושלווה פנימית בתוך פרשיות השבוע מצאנו פתרונות אפשריים שיעזרו להתמודד עם מחשבות ותחושות של חרדה או דיכאון.
השבוע נסתכל על כלי שיכול לעזור למי שחי יחד או לצד עם מישהו שסובל מדיכאון בתקווה שזה יעזור במשהו לשפר את התקשורת איתו; מה שלעתים קרובות התגלה כמשימה מרתיעה מאוד.
כמובן, ישנם סוגים ורמות שונות של דיכאון וכן גורמים שונים לדיכאון. לא ניתן לתת פתרון כללי שמתאים לכולם. עם זאת, אני רוצה לחלוק נקודת מבט שעשויה להיות מועילה למישהו, איפשהו, מתישהו. מיותר לציין שאין בכוונתי לעשות זאת במקום ועל חשבון עזרה מקצועית - אם יש צורך בכך; זוהי תוספת השלמה אפשרית בלבד.
יש כאלה שסובלים מדיכאון ללא הרף במשך תקופות זמן ארוכות ויש כאלה ש"הכלב השחור" מבקר אותם - כפי שהתייחס אליו וינסטון צ'רצ'יל - רק מדי פעם. האחרונים מרגישים נהדר כשהם בסדר ונורא כשהם לא. אני לא אוהב לשים תוויות או לתת אבחנות - זה לא התפקיד שלי - אז אני לא אעשה את זה; אני רק מתייחס למציאות כפי שאנו רואים אותה: לפעמים יקירנו הם בעלי מוטיבציה ופרודוקטיביות ולפעמים אדישים עם חוסר הערכה-עצמית חריף.
למרות הקושי לנוכח מצבי רוח בלתי צפויים כאלה, עשויה לעזור הידיעה, שכל אחד ממצבי הרוח הללו מביא איתו מעבר לאתגר - הן עבור אלה שעוברים אותם, כמו גם עבור יקיריהם - גם הזדמנות. עצם הידיעה תעזור לבחור את השפה המתאימה בה יש להשתמש בכל אחד ממצבי התודעה הללו כדי להתגבר על האתגר, ואולי אף לנצל את ההזדמנות שבו.
כשהאדם הוא חזק ניתן לאתגר אותו ולדרוש ממנו; כשהוא חלש, יש לתמוך בו ולעודד אותו, להזכיר לו מצבים דומים אותם הוא צלח בראש מורם. במקום לראות אותו כבלתי צפוי או הפכפך, יש להסתכל עליו כעל דו-לשוני. לפעמים הוא מדבר "עברית" ולפעמים הוא מדבר "קרואטית"; רק צריך להבין את השפה שבה הוא משתמש כעת ולהשתמש בה כדי לתקשר.
הרעיון הזה עלה בי כשקראתי את הפסוק בו נפתחת פרשת השבוע[1], פרשת האזינו: "האזינו שמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" [2].
משה רבנו מזמין את השמים ואת הארץ לשמש כעדים למה שהוא עומד לומר לעם היהודי לפני פטירתו.
הניסוח שלו מאוד מדויק. משה רבנו משתמש בשני פעלים שונים כדי לזמן את השמים ("האזינו") ואת הארץ ("ותשמע") ובהתאמה משתמש בשני מונחים שונים ביחס במילותיו שלו: דיבור ("ואדברה"), ואמירה ("אמרי פי").
לגבי שני פעלים אלו מציינים חכמינו [3] אשר מאחר שמשה רבינו היה קרוב יותר לשמים (ברוחניות) מאשר לארץ, הוא השתמש בפועל "האזינו", שמשמעו הקשבה מקרוב, כאשר פנה לשמים. ביחס לארץ הוא השתמש בפועל "ותשמע", שמשמעו שמיעה מרחוק.
אחד הלקחים כאן הוא שיש שתי דרכים לקלוט את מה שמישהו אומר: לשמוע מרחוק או להקשיב מקרוב.אין הכוונה רק קרבה וריחוק פיזי, אלא קרבה וריחוק רעיונית וחווייתית. לפעמים אנחנו מבינים היטב מה מישהו אומר, זה "קרוב" אלינו, שכן עברנו חוויות דומות; לפעמים מה שאנחנו שומעים נשמע מאוד "מרוחק", רחוק מחוויה אישית. כשאתה מקשיב לאהובך, שים לב להבחין אם אתה שומע אותו מ"רחוק" או מ"קרוב", אם אתה רק מקשיב למילים שהוא אומר או שאתה שם לב למסר שהוא באמת מתכוון להעביר באמצעות המילים שלו.
כעת, ישנן שתי אפשרויות איך להגיב: בחוזקה וברכות. דיבור מציין מילים חזקות ואמירה מרמזת על מילים רכות [4]. כשאתה מנסה לתקשר עם אהובך (אפילו - או במיוחד - אם אותו "אהוב" הוא אתה בעצמך), שלפעמים מרחף ב"שמים" ולפעמים רובץ על "האדמה" - או מתחתיה - דבר אליו בשפה ובטון שהוא מבין באותו רגע. כשהוא ב"שמים", מלא מוטיבציה ובמצב פרודוקטיבי, נצלו את ההזדמנות כדי לתת להם את כל הביקורת הבונה שהם צריכים לשמוע. הם בעמדה לקבל את זה היטב וזה יעשה להם טוב. אבל כשהם על הקרקע, אדישים ומדוכאים, ללא אנרגיה או כוח, אל תכעסו. דברו ברכות, תנו מילות עידוד, הזכירו להם איך הצליחו בעבר לצאת מאותו מצב, והקלו בדרישות. הם אינם מסוגלים לשמוע ביקורת, דרישות או עצות. הם פשוט צריכים לדעת שמעריכים כפי שהם, שהדברים התלויים בהם נמצאים תחת שליטה, ושבקרוב הם ייצאו מן השפל שלהם וירגישו טוב יותר.
הנה רובד נוסף: אולי ניתן לפרש את המושג 'מילים "קשות"' כאלה המתייחסות לטיעונים רציונליים ואובייקטיביים אך מתעלמים מרגשות, ומילים "רכות" כאלה המתייחסות למילים רגישות, הנובעות ומכוונות כלפי הרגשות. לכל שפה יש את מקומה ומטרתה.
אז המסר שלנו השבוע הוא: תחשוב לפני שאתה מחליט מה להגיד ואיך לדבר, ולפני כן, בדוק אם אתה "מקשיב" או סתם "שומע".
————————————
1. זו אותה פרשה גם בשבוע הבא. מכיוון שבשבת זו חל ראש השנה שיש לו קריאה-בתורה משלו, את פרשת האזינו יקראו בבית הכנסת בשבת הבאה.
2. דברים לב, א-נב
3. ספרי על המקום
4. דוגמה להבחנה הזו אנו מוצאים בציווי ה' למשה רבנו ללכת לדבר עם העם היהודי על נכונותו לקבל את התורה. וכך נאמר (שמות יט,ג): כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. בית יעקב, מתייחס לנשים ובני ישראל, מתייחס לגברים. בנוסף להוראה למשה רבנו לדבר תחילה עם הנשים ורק אחר כך עם הגברים - שיעור מעשי גדול כאן כיצד יש לגרום לדברים להתבצע - הוא ציין בפניו כיצד יש לדבר אל כל אחת מהם: כאשר פנה אל הנשים יש לדבר בצורה עדינה - תאמר - ועם הגברים הוא צריך לדבר בחוזקה - ותגיד.