| חג השבועות
| הרב אליעזר שם-טוב
מהו ההבדל בין אותיות הכתיבה ואותיות החקיקה?
ההבדל הוא ברור. אות כתובה אפשר למחוק ואות חקוקה אי אפשר למחוק (אא"כ שוברים את האבן בו חקוקה).
ההבדל הזה נובע מהבדל פשוט אך עקרוני: אות כתובה נוצרת על ידי חיבור של שני דברים נפרדים - ובדיוק כפי שהם חוברו, ניתן להפריד אותם שוב - בעוד האות החקוקה מגיעה מהאבן עצמה. במילים אחרות: האות הכתובה היא משהו זר שמכסה על המקום בוא היא כתובה בעוד האות המגולפת היא משהו פנימי שמתגלה ע"י החקיקה.
אומרים שהפסל המפורסם מיכלאנג'לו אמר פעם: "פיסול זה קל, פשוט צריך להסיר את האבן העודפת והיתירה על מנת לשחרר את הפסל הנמצא בה".
מה כל זה קשור לחרדה ודיכאון?
לא פעם קורה שחרדה ודיכאון הם תוצאה של חוסר בהירות לגבי הזהות האישית. מי אני ומה אני באמת רוצה מהחיים שלי?
אנשים מוציאים הון רב בחיפוש אחר מישהו שיכול לעזור להם להבין את החידה הזו.
גם בנו ישנם "אותיות", מילים, תכנים´, ורעיונות אשר חקוקים ומגולפים בנו בפנימיותנו, הם חלק בלתי נפרד ממהות הווייתנו; וישנם "אותיות" הכתובות על חלל לבנו, רעיונות ורצונות שהתווספו על ה'אני' הפנימי שלנו, ואולי אף מכסים על משהו אמיתי יותר.
בתיאור שני הלוחות המכילים את עשרת הדיברות, אומרת התורה: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת"[1].
המילה "חרות", אשר במשמעה הפשוט מתארת בדיוק את הנושא שלנו, חריתה וגילוף של המילים על האבנים, היא גם אותה המילה שמתארת חרות [2], במובן של חופשיות וחוסר דיכוי. חז"ל מסבירים שאכן יש קשר בין שתי המשמעויות של אותה המילה: התמסרות למה שחרות על הלוחות מובילה לחרות וחופשיות אמיתית [3].
נעצור לרגע לחשוב על אמירה זו, האם היא הגיונית עבורנו? האם התמסרות לכללי התורה, לחוקי הקב"ה ולדיני ההלכה מובילות לחירות וחופשיות או שמא להיפך? האם זה לא הגיוני יותר לומר שדווקא כאשר אדם עושה מה שועלה ברוחו ואינו כבול בהוראות של משהו או מישהו חיצוני הוא החופשי ובעל החירות הגבוהה יותר מאשר מי שמתמסר לקיום ומילוי ציווים שאינם משאלות לבו?
אפשר להבין את זה על סמך ההסבר המבדיל בין מילים כתובות ואלו החרוטות: הוראות ודיני התורה אינם דבר חיצוני המוטל עלינו כמו דיו של אותיות הכתובות עלינו כדפים עצמעים ומרדניים; אלא הם חקוקים בנו. הם מאפשרים לנו לזהות, לגשת, להפעיל ולבטא את הקבור במעמקי הווייתנו. וכמו האות החקוקה, היא לעולם לא תימחק.
יכול לקרות שהאות החקוקה תתכסה באבק או בלכלוך, אבל היא שם, בשלימותה, מתחת לכל השכבות. כל שעלינו לעשות הוא להסיר את שהצטבר על מנת להחזיר את הבהירות והברק המקוריים של המהות שלנו והחיבור שלנו אליה.
ביציאת מצרים השתחררנו מעבדות לעריץ חיצוני -- פרעה -- אבל עדיין היינו משועבדים לעריץ יותר גרוע: אנחנו בעצמנו. האינסטינקטים שלנו משעבדים אותנו בצורה שאף אחד ושום דבר אחר לא מסוגל לשעבד אותנו. לעתים קרובות אנו משכנעים את עצמנו שאנו רוצים וצריכים ללכת לפי האינסטינקטים שלנו, שדווקא מילויים ימלא אותנו באושר ושמחה, באהבה וחירות, שרק כך נהיה חופשיים. אך למרגלות הר סיני למדנו את הסוד הגדול של הסיפוק והאושר האנושי: בניגוד לבעל החיים שחירותו וכוחו תלויים ביכולתו לספק את יצריו בחופשיות, האדם החופשי והמאושר באמת הוא זה שיכול לשלוט ביצריו ולתעלם. להוביל את עצמו מיצור חמדן ואימפולסיבי לאדם בעל שיעור קומה מנטלי ורגשי, לגבהות הרוח ועומק נפש אדירים.
כל בר דעת מבין שמסע קניות מייצר אושר, הרגשת שחרור וסיפוק רב; אך אי אפשר להשוות אותה לשביעות הרצון הבאה מהשקעה המניבה תשואה יציבה ומתמשכת.
המסר שלנו הוא: כדי להגדיר מה אתה באמת רוצה, כשאתה עומד בפני בחירה, חשוב: האם זה משהו שמבטא את מי שאני באמת, או רק משהו שרק דומה אלי?
———————————
שמות לב, טז.
מילות התורה כתובות ללא ניקוד, ומשכך ניתן לקרוא אותה מילה באופנים שונים. לפעמים קריאה שכזו עלולה להוביל לטעויות חמורות (ראה למשל בבא בתרא כא, ב), אך אם משתמשים באפשרות זו בצורה נכונה, אנו מסוגלים לחשוף עומקים ורבדים נסתרים במילות התורה, כמו במקרה שלנו.
פרקי אבות ו, ב.