תחושת עוולה היא אחת החוויות המדכאות ביותר שאדם עובר.
לעתים אנו יכולים לראות כיצד הכאב שחשנו נחוץ, ואפילו מועיל לנו. אבל לפעמים לא.
וכאשר אין מכך, לכאורה, תועלת – יש לפנות לאפיק האמונה: להאמין שאין מכך תועלת, או להאמין שהיא ישנה.
מדוע וכיצד יכול מישהו להאמין שה"עוולות" כולן הן לטובת האדם, מעבר לרצון להאמין בכך בכדי להקל על הכאב?
גישה אחת היא לחשוב על הסיבה האמיתית לסבל שחווית. אם היה בכוחו של הפרט לגרום לי נזק, זה לא בהכרח אומר שזה לטובתי. אך מכיוון ששום דבר לא קורה במקרה, ואלוקים – המקור לכל הטוב – הוא שהחליט שעליי לסבול, לכן אין ספק שזה לטובתי, גם אם אני לא מבין בדיוק כיצד.
והנה אנו מגיעים לאחת השאלות הפילוסופיות הבסיסיות ביותר: כיצד ניתן ליישב את שני יסודות הרצון החופשי וההשגחה האלוקית? במילים אחרות, למי יש את השליטה האולטימטיבית במה שקורה בעולם, לאלוקים או לאדם?
אם אלוקים מגדיר את כל מה שקורה, האין זה אומר שהאדם פטור מאחריות על מעשיו? ואם האדם הוא האחראי להחלטותיו, האין זה מרמז שאלוקים אינו שולט במתרחש בעולמו?
אנו מוצאים תשובה אפשרית לחידה הזו בפרשת השבוע, לֶךְ לְךָ. בתיאורו של אחד האירועים החשובים בתולדותינו, המכונה 'ברית בין הבתרים', מספרת לנו התורה כיצד אומר אלוקים לאברהם אבינו כי צאצאיו יעברו דרך בת ארבע-מאות שנות עבדות, ולאחר מכן הוא יעניש את הפושעים וצאצאיו ייצאו בעושר רב.
שאלה פשוטה מאוד קופצת בעת קריאת הטקסט הזה: כיצד ניתן להבין שאלוקים אומר שהוא יעניש את מבצעי רצונו? אם אלוקים הוא זה שהחליט שצאצאי אברהם יצטרכו לעבור תקופה של עבדות, מדוע ייענשו אלה ששיעבדו אותם, ובכך בסך הכל ווידאו שגזירתו של אלוקים התקיימה?
אחת התשובות היא: אכן, אלוקים החליט שהעם היהודי צריך לעבור תקופה של עבדות, אך הוא לא קבע מיהו המצרי הספציפי שיבצע את הגזירה. כל מצרי אינדיבידואלי, ברמה האישית, הפעיל בחירה חופשית מלאה. הוא שהחליט להרים את ידו ולהכות את העבד העברי ועל ההחלטה הזו מגיע לו להיענש.
המשוואה המקראית הזו שבה על עצמה כל הזמן בחיי היומיום שלנו: אלוקים מחליט מה יקרה לכל אחד ואחת מאיתנו, אך לאו דווקא מי יהיה המוציא לפועל. אם אלוקים יחליט שעליי להפסיד 200 ש"ח, לכל אדם יש עכשיו את האפשרות לבחור לגנוב אותם ממני. הוא ייענש על החלטתו לעבור על האיסור לגנוב, שכן הפסד הכסף שמגיע לי לפי התוכנית של אלוקים יכול היה להתבצע בדרכים אחרות; אך אלמלא החלטתו של אלוקים שעליי להפסיד כסף, איש בעולם לא יכול היה אפילו לבחור לגנוב אותו ממני.
כאשר קורה לנו משהו לא נעים בחיים, במקום לכעוס על ה'שליח' הנסיבתי, נזכור את המקור האמיתי ואת הגורם לכאב, ושהמטרה היא - ללא ספק - לטובתנו.
השלב הבא הוא לחפש כיצד לנצל את המציאות החדשה לטובה.
בהצלחה!