הרב אליעזר ג. שם-טוב
אני לא חושב שמישהו יתווכח על כך שאנו חיים בזמנים היסטוריים. הדיון היחיד יהיה בנוגע לסיבה לכך.
רבים יאמרו שאנו נמצאים בזמנים הגרועים ביותר, מלאים בשנאה חסרת תקדים. שנאה של אחרים כלפינו, שנאה בינינו לבין עצמנו ושנאה בין אחרים לעצמם.
אני רוצה להציע כאן שאנחנו בעצם חיים בזמנים הטובים ביותר; לא למרות כל השנאות הללו אלא דווקא בגללן.
האם משכתי את תשומת לבך?
טוב. בואו נמשיך...
בקוסמוס יש איזון וסימטריה. לכל דבר יש את ההפך שלו. אהבה ושנאה אינן באמת הפכים; הן נמצאות על אותו ספקטרום של רגשות. ההפך האמיתי של שתיהן הוא אדישות.
כשאני אוהב או שונא מישהו, זה מפני שאני מחשיב אותם כחשובים מספיק כדי להצדיק תגובה. וקל יותר להפוך תגובה שלילית לחיובית מאשר לעורר תגובה במקום שאין כזו.
זה מזכיר לי כאשר הצעתי לאדם מצליח מסחרית לחגוג את הצלחתו על ידי תרומה משמעותית לבית ספר שבו למדו בנותיו.
"אני מוחמא שחשבת עליי ושיש לי את היכולת לתרום תרומה כזו. אבל, כדי לתת תרומה כה גדולה צריך להיות קשור רגשית למוסד, ואני לא."
הוא המשיך לפרט מספר תלונות שהיו לו...
הודיתי לו ואמרתי לו שאני מקבל את ה"לא" שלו כ"עדיין לא".
הוא צחק, חשב שהתכוונתי לבדיחה. הייתי רציני.
ביקשתי פגישה איתו ואשתו כדי לשמוע את תלונותיהם בפירוט.
לאחר שעה של שיחה, אמרתי להם: אני רואה שאתם מאוד כועסים על הדברים שקורים. אני רואה שאתם בכלל לא אדישים ואתם מעורבים רגשית מאוד באיכות החינוך של בנותיכם. עכשיו יש לכם הזדמנות לעשות משהו בנידון... הזמנתי אותם להצטרף לוועד בית הספר כדי להשפיע על השינויים הרצויים.
התגובה להצעה זו הייתה "לא (=עדיין לא)"...
הסיפור מסתיים בכך שהוא הסכים להצטרף לוועד "רק לשישה חודשים" כדי לעזור להרחיב ולחזק את הוועד. זה היה לפני כשש שנים והוא עדיין פעיל. בשש השנים הללו הוא תרם הרבה יותר מאותו סכום "מופרך", הגיוני רק ל"אנשים מעורבים רגשית".
למה אני משתף בסיפור הזה?
מה שקורה בעולם היום אינו אלא וריאציה - בחזקת n, כמובן - של אותו סיפור.
אסור לנו להתרשם מהאופן שבו הדברים נראים. עלינו לדעת איך לראות מה עומד מאחוריהם ואיך לעזור לשנות את הדברים מהשורש כך ששנאה תהפוך לאהבה.
המפתח להשגת זאת הוא "בהירות". כאשר יודעים איך לפרש דברים נכון, זה יעזור להבין ולגרום להבנה באופן שמוביל לאהבה במקום לשנאה.
הבה נסתכל על דוגמה:
אחת התלונות של אויבינו היום — ואולי מאז ומעולם — היא שאנחנו היהודים מחשיבים את עצמנו כעליונים. "ראו, היהודים מחשיבים את עצמם ל'עם הנבחר' של אלוה-ים."
במבט ראשון זה נשמע "עליונות" ומעורר שנאה. בואו נראה במה מדובר באמת.
אמנם נכון שהעם היהודי נבחר, השאלה המרכזית היא: נבחר למה. שימו לב ש'נבחר' אינו מילה נרדפת ל'מועדף'. הרעיון הוא שנבחרנו למלא אחריות מסוימת. לא נבחרנו לשלוט באחרים אלא למלא תפקיד מיוחד. זהו תפקידו של העם היהודי להיות שומרי דברו של אלוה-ים, התורה, לטפח את המודעות ורווחת האנושות. כאשר אנו מקבלים וממלאים אחריות זו בענווה, בחריצות ובאהבה לזולתנו, מי ירצה לשנוא אותנו?
רבים יחלקו עליי. להם אני אומר, "אני מקבל את ה'לא' שלכם כ'עדיין לא'." אני אומר זאת לא מפני שאני לא מאמין להם, וגם לא מפני שאני מאמין לעצמי. אני אומר זאת מפני שאני מאמין בהם. אני מאמין ביכולת של כל אדם למצוא את האמת אם הוא או היא מחפשים אותה בכנות. אני מודה שזה בכלל לא קל להיות כן. אבל אני לא מודה שהחיפוש הכן אינו מוכתר לבסוף בהצלחה. כך חונכתי וזה מה שניסיון חיי לימד אותי.
אני מזמין את הקוראים לאתגר ולהפריך טענה זו.
*
בזמנים אלה של חושך ואי-נוחות, הבהירות והרלוונטיות של תורת הרבי, זכותו יגן עלינו, בולטות יותר ויותר, אפילו 30 שנה אחרי הסתלקותו.
לאלה המתנגדים והאדישים הרואים בו לא יותר מאשר 'מנהיג דתי בולט', ולא מחשיבים את עצמם כ'דתיים' ולכן אינם מוצאים זאת רלוונטי אפילו להעריך את מה שהוא אומר, אני מזמין אותם להשיל את הדעות הקדומות שלהם, הן לגבי הרבי והן לגבי עצמם, ולהזין את עצמם בבהירות של תורתו, קודם כל לטובתם שלהם. ייתכן שתצטרכו ללמוד "שפה" חדשה כדי להעריך את המושגים — כמו בכל שיטת חשיבה שאינכם רגילים אליה — אבל אני מאמין שזה שווה את זה.
במגזין זה תמצאו חלק מתורתו של הרבי. אם אתם רוצים ללמוד עוד על חזונו, כפי שהוא מתייחס לפרט וכפי שהוא מתייחס לישראל ולחברה בכלל, אתם יכולים להתחיל באתרים הבאים:
1) Chabad.org;
2) TheRebbe.org;
4) Jemedia.org
מיותר לציין שאני לרשותכם לנסות להבהיר כל ספק ולהמשיך את השיחה.
*
בעת כתיבת שורות אלה, חלפו 339 ימים (!) שכ-16,000,000 בני ערובה עדיין מוחזקים כבני ערובה בעזה. 101 בני ערובה נמצאים שם פיזית, והשאר מאיתנו נמצאים שם רגשית ומנטלית, קשובים לכל פרט.
למה אנחנו כל כך מושפעים ממה שקורה לאנשים שאפילו לא מכירים? אני מאמין שזה מפני שהעם היהודי הוא אחד וכאשר חלק אחד מוחזק כבן ערובה כולנו מוחזקים כבני ערובה.
הנה לימוד משנה חיים של הרבי. מכיוון שהעם היהודי הוא כאורגניזם אחד, כולנו משפיעים זה על זה. לכל אחד מאיתנו יש את הכוח להשפיע על רווחתם של כולם. זהו א' הבסיסים התיאורטים ל'מבצע התפילין' שהרבי השיק ב-1967 לפני מלחמת ששת הימים. בתלמוד[1] אנו מוצאים את אמירתו של רבי אליעזר הגדול, המבוססת על פסוק בתורה, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך[2], שקיום מצוות הנחת תפילין יש בכוחה לחזק את ההגנה על העם היהודי מפני אויביהם, ולהטיל עליהם אימה.
איך יהודי באורוגוואי יכול להשפיע על המצב בישראל על ידי הנחת תפילין?
שוב, הרבי זי"ע פנה לדוגמה של אורגניזם: כאשר יש בעיה בלב, מזריקים תרופה לחלק אחר בגוף. למרות שאלה שני איברים שונים, הם חלק מאותו גוף ואותו דם זורם בהם.
הבה ננצל את הכאב שנגרם לנו כדי להבין עד כמה אנחנו מאוחדים באופן מהותי ואמיתי למרות ההבדלים שהם שטחיים לחלוטין בהשוואה. הבה נהפוך את ההשפעה של אויבינו לזרז לאחדות שתעזור לנו להשיג ניצחון עליהם.
עם איחולים לבשורות טובות, שנכתב ונחתם לשנה טובה ומתוקה, שנחגוג את ראש השנה תשפ"ה בירושלים עיה"ק תובב"א יחד עם כל בני הערובה המשוחררים, עם הגאולה האמיתית והשלמה מהגלות, עם משיח צדקנו בראשנו.
דבר העורך, כת"ע 'קשר' מס' 85, תשרי ה'תשפ"ה, יו"ל ע"י חב"ד אורוגוויי
__________________
ברכות נז, א
תבא כח, י.
Kommentare