top of page

"סמוך על סמוך"





פרשת שמות


הרב אליעזר ג. שם טוב


הציניקנים טוענים שהפסימיסט הוא אופטימיסט שצבר קצת ניסיון בחיים.. ואתם יודעים מה? אולי הם צודקים. למי מאיתנו לא קרה שאיזה רצון או חלום למשהו טוב פשוט נדפק ונכשל מכל צד ופינה? אז השאלה שלנו היום היא, האם יש תקווה לאופטימיזם?


מלבד הניסיון המעשי שהפסימיסט צבר בחיים, יכול הוא לגייס את התורה לצידו, לומר שקריאת סיפורי המקרא מלמדים שאין לסמוך שהכול יהיה בסדר:


בפרשת השבוע – פרשת שמות – מסופר כיצד משה (לפני שהוכתר לתפקיד "רבינו"), עוזב את ארמון פרעה, בו גדל כשאומץ על ידי בת פרעה, ורואה מה קורה עם אחיו בני ישראל המשועבדים. הוא רואה איש מצרי המכה ללא רחם את עבדו העברי. משה לא נשאר אדיש כשא' מאחיו נמצא בצרה, "ויפן כה וכה וירא כי אין איש", הורג את המצרי ומטמינו בחול [1]. למחרת הוא רואה שני עברים רבים בינם לבין עצמם. כשהוא מעיר להם על כך, אחד מהם אומר: "מי שמך לאיש שר ושפט עלינו? הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי?!", בקיצור, משה חושש שנודע דבר הריגתו את המצרי, פוחד ובורח למדין [2].


יש עוד סיפור בתורה על מישהו שחושש לעתידו:


לאחר שיעקב "גנב" לאחיו את ברכות אביהם יצחק, הוא ברח ולא ראה או שמע מאחיו שנים רבות; הזמן עובר, יעקב בעל משפחה צועד עמם לכיוון הארץ, הביתה, כאשר נודע לו שאחיו עשיו מתקדם לעברו "וארבע מאות איש עמו". "ויירא יעקב מאד ויצר לו. ויחץ את העם אשר אתו . . לשני מחנות; ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" [3].


מדוע חשש יעקב כל כך, האם הוא לא סמך שה' יעזור לו בבעיה שלו נגד אחיו הרשע? חכמינו מלמדים שיעקב חשש שמא הוא לא ראוי לעזרת ה', אולי בגלל משהו בהתנהגות לא כראוי ה' יחליט לא לעמוד לצדו [4].


אצל יעקב, מובן אם כן מדוע הוא פחד, ואנו אף יודעים כיצד הוא התנהג בעקבות חשש זה. אך מדוע חשש משה שהקב"ה לא יגן עליו? ולמה התורה מספרת לנו את זה? הרי מטרת התורה היא לא לספר לנו סיפורי היסטוריה אלא לתת לנו הוראות בחיים, אם כן, איזה לקח יש פה עבורנו?


יתירה מזו, משה לא ברח ממצרים מפני שהוא פחד ש"אכן נודע הדבר", אלא רק לאחר שפרעה ביקש להורגו ברח הוא. זאת אומרת שחששו הראשוני —שדבר הריגת המצרי נודע— לא הוביל לעשייה כלשהיא, זה היה פחד בלבד. בשונה ממה שהתורה מספרת לנו בנוגע לפחד יעקב אבינו היראה של משה לא הובילה לכלום? מדוע אם כן מספרת לנו התורה שמשה פחד? למה לדבר בלי תועלת בגנותו של משה רבנו ע"ה?


אמרה חסידית עתיקה טוענת: "חשוב טוב, יהיה טוב".


הרבי מליובאוויטש זי"ע מסביר שההיגיון שמאחורי חשיבה זו טוען שאל לנו לחשוב חיובי מפני שאנו סומכים שהדברים יסתדרו באופן טוב, אלא להיפך: הדברים יסתדרו בצורה חיובית כתוצאה מכך שאנו נחשוב טוב.

כאשר אדם בוטח וסומך על עזרת ה' שיהי' טוב, למרות שלכאורה (או אפילו אם אכן זה נכון) לא זוכה שיהי' תוצאה טובה למצב בו הוא נמצא, ה' מגיב באותה הצורה, ומייצב את המצב לטובה, למרות שאולי לפי שיקולים הגיוניים זו לא הייתה אמורה להיות כך.


ומפני כן מספרת לנו התורה שמשה פחד בלי לומר מה הוא עשה בעקבות זה, כי התורה מספרת לנו מה התרחש מיד לאחר מכן: פרעה החליט להרוג את משה וכתוצאה מרצון פרעה, ברח [5]. כלומר שהיראה של משה הולידה וגרמה לרצונו של פרעה להורגו ולבריחתו.


ההשלכות השליליות לא גרמו לפחדיו, להיפך, הפחדים גרמו לתוצאות השליליות. אם משה לא היה מפחד, פרעה לא היה שומע ולא היה מבקש להמיתו. וזה בדיוק המסר שהתורה רוצה שניקח מהסיפור. המציאות תלוי בך ולא להיפך.


בקיצור: יתכן שיש טיעונים רציונליים מבוססים כדי להצדיק את החשש "מה יהי'?". ישנם אף הסובלים ממה שנקרא "תסמונת המתחזה", המשוכנעים שכל הצלחתם ורכושם לא מגיע להם כלל. אנו רואים שאף יעקב אבינו —צדיק גמור!— פקפק בכח זכויותיו וחשש מתוצאות המפגש הלוחמני שלו עם אחיו. לא בגלל שהוא לא בטח וסמך ביכולתו של הקב"ה להגן עליו, אלא בגלל שחשש שמא התנהגותו האישית לא מצדיקה התערבות שמימית.


אף על פי כן, אנו יכולים וחייבים לסמוך בכל מצב שהתוצאות יהיו חיוביות באופן מוחשי, ועצם האמונה והבטחון הזה בהקב"ה הוא שיגרום לכך.


לחיים!


מבוסס על לקוטי שיחות כרך לו, שמות (א).

----------------------

1. שמות ב, יב.

2. שם, יג-טו.

3. בראשית לב, ד-ט.

4. ראה רש"י שם, יא.

5. שמות ב, טו.




Comments


bottom of page