| הרב אליעזר שם-טוב
| אחרי – קדושים
רופא, רואה חשבון ורב מדברים על מה שהם היו רוצים לשמוע בלוויה של עצמם:
"יותר מכל הייתי רוצה שאנשים יזכרו שהייתי בראש ובראשונה איש משפחה", אמר רואה החשבון.
"אני הייתי רוצה שידגישו את ההשקעה הרבה שהקדשתי לעזרת אנשים אחרים, זרים גמורים", אמר הרופא.
"ואתה, רבי, מה תרצה לשמוע בלוויה שלך?", שאלו בסקרנות.
"אני אשמח לשמוע אנשים אומרים, "היי, תראו! הוא זז!"
הסיבה שאנו פותחים את המסע שלנו לפרשת השבוע מתוך בדיחה זו היא בשביל להזכיר לנו שלפעמים דווקא החשיבה על היום שלאחר חיינו פה עלי אדמות מועילה לשים דברים בפרספקטיבה האמיתית שלהם.
השבוע אנו שוב קוראים שתי פרשיות, אחרי וקדושים [1], אך, במקום לצלול את שלל הנושאים המדוברים בהם, נתמקד דווקא בשמות שלהם. כבר שוחחנו בעבר אשר אף השמות של פרשיות התורה הינם בעלי משמעות.
הפרשה הראשונה נקראת "אחרי מות", שהיא, כפשוטה, נאמרת לאחר מותם של שני בני אהרן הכהן. הפרשה השנייה היא פרשת "קדושים". ישנו ביטוי יהודי מזלזל שאומר: "אחרי מות, קדושים". כלומר, לאחר שאנשים מתים, אנו הופכים אותם לקדושים. היינו שאנשים מוערכים בדרך כלל לאחר שהם כבר לא נמצאים איתנו פיזית.
אך, ישנו צד חיובי של ממש בביטוי הזה. אם "אחרי מות, קדושים", אז למה שלא נחשוב כך כבר עכשיו, כשהם ואנו עוד ב"ה חיים בריאים ושלווים?
תארו לעצמכם איך היו נראים מערכות היחסים שלנו אם נוכל לגשת לפרספקטיבה ולהערכה הזו לפני שמישהו מת. ולא רק מבחינת אחרים, אלא גם —ואולי יותר חשוב— כשמדברים על הערכה עצמית.
הרבה פעמים מטרידים אותנו דברים שקרו או שלא קרו, שהשגנו או שלא השגנו. עכשיו, ניקח כמה צעדים אחורה, ובמקום להתמקד בסיפור או אנקדוטה הספציפית הזו שגורמת לנו צמרמורת וחלחלה, נחשוב על הערך שיהיה למאורע ההוא, לאחר שכבר לא נהיה כאן! ייתכן מאוד שהפרספקטיבה שלנו תשתנה כמו גם אי הנוחות הנגרמת.
ידוע השאילה להמחשת תורת היחסות של איינשטיין: האם שערה אחת זה מעט או הרבה? ובכן, תלוי, אם זה על הקאָפ (ראש) או בתוך הCUP (כוס)! שערה אחת על הראש זה ממש לא הרבה, זה כלום למעשה; שערה אחת בכוס תה, זה ממש הרבה; יותר מידי.
אז לפני שאנו דואגים מדברים כלשהם, נשאל את עצמנו: "אחרי שאני אעזוב, זה משנה?"
ואם ישאל השואל, ואני כבר יכול לדמיין את גלגלי המוח מסתובבים ושואלים: "אבל עכשיו הרי אני חי! מה התועלת בלחשוב איך הדברים יהיו כשאני כבר לא אהיה כאן? האם עלי לחיות את חיי עכשיו כאילו אני כבר מת?"
יתירה מזו: נכון שישנם דברים שבפרספקטיבה הכללית של סיכום חיי לא יהיו בעלי משמעות, אבל בכאן ועכשיו שלי הם בעלי משמעות רבה!
ההסבר הוא מאוד פשוט.
אפשר לעבור את החיים מתוך בזבוז או מתוך השקעה. כל יום שעובר יכול להיות במחשבה שלנו "עוד יום שעבר", או "יום נוסף בחיי"! "עוד יום שאין לי" או "עוד יום שיש לי".
זה תלוי בנו. מה קובע אם בזבזנו היום או השקענו אותו? תלוי מה נשאר ממנו. אם התוצאה מההחלטה שלך היא רק הנאה אישית לרגע ואחרי שנגכמר החוי', הנה "כחלום יעוף", סימן מובהק שבזבזת את ההזדמנות, כי הרי לא נשאר ממנו כלום.
אבל אם המעשה הספציפי הזה יביא תועלת שמשפיעה מעבר למצב המצומצם כרגע, אם יש בזה תועלת לרבים, במקומות שונים ולאורך זמן, הרי זה הסימן הטוב ביותר לכך שניצלנו את הזמן להשקעה טובה שתביא פירות ופירי פירות. ייתכן אפילו שיהי' מזה ריוח אינסופי ונצחי.
המסר של השבוע הזה הוא: לפני שאנו צוללים אל עמק החרדה ובקעת הדיכאון, כדאי שננסה לשפוט את הסיטואציה בהקשר הנכון שלו. במילותיו של הרב מאניס פרידמן: בסוף, הכל מסתדר; אם הדברים לא הסתדרו, סימן שזה עדיין לא הסוף.
——————————————
1. ויקרא טז, א – כ, כז.
Comments