מדוע פה אחד, אף אחד ושני עיניים?

| הרב אליעזר שם-טוב

| תזריע-מצורע

את השאלה הזו שאל הילד יוסף יצחק את אביו הרבי.

"זה בגלל שדברים מסוימים נועדו להסתכל עליהם בעין ימין, במבט חיובית, ועל דברים אחרים יש להסתכל בעין שמאל, בצורה ביקורתית", הסביר אביו.

העין שלנו, כלומר נקודת המבט, יכולה לשנות את הדרך בה אנו מפרשים כל סיטואציה, וממילא מגדירה את התגובה האמוציונלית שלנו אליה. פעמים שדרושה עמל ויגיעה על מנת לשנות את נקודת המבט שנראית לנו כה הגיונית, ופעמים אחרות אנו בעצמנו לא בטוחים מהי הפרשנות הנכונה למה שעומד מול עינינו. האם הבחור הזה עשה משהו טוב או רע? לא קל להבחין בין מציאויות אובייקטיביות לבין "מציאות" שאינו אלא תוצר של נקודת המבט המשוחדת ומעוותת שלנו.

אף אחד לא אוהב שיוכיחו לו שהוא טועה. האגו האנושי, למרות שקשה להבין למה, כל כך עקשן שהוא מתנגד לתיקון, גם אם הטעות שלו מובילה לנזק לעצמו המוסיף ומתרחב. לכן, כאשר אנו רואים פגמים בהתנהגות של אחר, וזה מציק לנו, כדאי לעצור לרגע ולבחון באובייקטיביות ככל שנוכל, האם המסקנות שלנו מבוססות על המציאות או על הפרשנות שלנו אליה. האם אנו משוכנעים בצדקתנו מפני העובדות, או שהעובדות מוגדרות על סמך הדעות קדומות והעדפות שלנו שקדמו להם?

בפרשת השבוע, תזריע-מצורע [1], אנו קוראים בהרחבה על תופעת הצרעת. מדובר על כתם או מוגלה העלולה להופיע על העור, הבגדים או קירות הבית ומה צריך לעשות במקרה שזה צץ. המקרים האלו אינם נראים רלוונטיים בימינו שכן מדובר בתופעה לא טבעית שהתקיימה רק בתקופה שבה היו המשכן ובתי המקדש על תילם. עם זאת, ישנם פרטים החורגים ממסגרת הטכנית של נגע הצרעת ויכולים ללמד אותנו רבות על הנושא הנדון כאן: תפיסת המציאות והגדרתה. בא נראה כמה מהם.

כאשר למישהו היה סימפטומים ברורים של צרעת, היה זקוק לגשת אל הכהן על מנת שיקבע, על פי הצבע, הגודל ועוד שיקולים אחרים, אם זה אכן מקרה של צרעת או בעיה רפואית אחרת. ההשלכות במקרה של צרעת תקינה לא היו כל כך נעימות: הסגר בבדידות במקרה של צרעת עור, שריפת הבגדים אם היא הופיעה על הבגדים והריסת הבית במקרה שהופיעה על קירות הבית.

כיצד נקבע באם מדובר בצרעת או לא?

רק כהן יכול לקבוע אם מדובר בצרעת או לא. מדוע דווקא הכהן? חכמינו מסבירים שהכוהנים, צאצאיו של אהרן הכהן, הצטיינו בתכונת החמלה. זו גם הסיבה שהיו דוקא הם אלה שקיבלו את התפקיד לברך את העם ב"ברכת כהנים", חובה וזכות שהם מקיימים עד עצם היום הזה. הברכה הזו צריכה להינתן מתוך אהבה, כפי שהם עצמם מצהירים בברכה שהם מברכים לפני נתינת הברכה.

כאן יש לנו את המסר הראשון:

רק מי שאוהב יכול לשפוט. אם אתה לא אוהב את האדם שאתה שופט, השיפוט שלך עלול מאוד להיות מוטה. הראשון שאמור לפסול אותך מנתינת שיקול דעת צריך להיות אתה בעצמך. אם אתה לא אוהב את האדם, אל תשפוט אותו. נקודה. גם מציאת אשמה והטלת דופי מוצדקים, הם הוגנים יותר כאשר הם מגיעים ממישהו שהיה מעדיף לא לתת פסק דין שלילי.

המסר השני:

חכמינו ז"ל מציינים שהכהן היה מוסמך לקבוע אם כתם הוא צרעת או לא בכל מקרה פרט לאחד: באם הכתם הופיע על גופו שלו, על בגדיו או על קירות ביתו. "כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו", פוסקים חכמינו ז"ל [2]. מה זה מלמד אותנו?

קודם כל, ברמה הפשוטה ביותר זה מלמד אותנו שלא רק שאנו לא אמורים לקבוע בקלות מה הוא המצב בו אנו נמצאים, אנו כלל אינינו מסוגלים לעשות זאת. אדם לא יכול לשפוט את עצמו באופן אובייקטיבי, לעולם יהיה מסונוור משוחד של אהבה עצמית טבעית. אדם לא רואה את הכישלונות שלו ככאלה; או שהוא יצדיק אותם או שהוא יאשים את אחרים. גם אלו הנוטים להאשים ולהחמיר עם עצמם בכל מצב, נוטים לעשות זאת בחוסר אובייקטיביות, ויש בהם הרבה יותר חמלה כלפי אחרים.

הרבי זי"ע מציין שיש כאן עוד מסר חשוב על ידי שינוי הפיסוק במשפט הנ"ל: "כל הנגעים אדם רואה חוץ - מנגעי עצמו" [3].

כלומר: הפגמים שאנו רואים בחוץ (כלומר אצל אחרים), מקורם, מנגעי (פגמי) עצמו!

אם אתה רואה כתמים על מישהו, ייתכן שזה בגלל שהעיניים שלך מוכתמים. פסיכולוג היה אומר שאנו משליכים את החסרונות שלנו על האחר.

והמסר האחרון היום: כשהופיעו כתמים על קירות ביתו של אדם, הוא לא היה אומר לכהן: "תשמע, צדיק, יש לי צרעת על הקירות!" הוא היה אומר לו "כנגע", כמו נגע, מעין צרעת, אולי זה בעיה, אולי לא. אינני יודע. יש גם בזה מסר חזק:

לא למהר לגנות ולהגדיר את השדונים האישיים שלנו. אלוי זה בכלל לא בעיה. תמיד עלינו להיות מודעים לאפשרות שכאשר אנו רואים משהו, אולי זה רק דומה למשהו בעייתי. לא לקפוץ למסקנות לפני שאנו מוודאים את העובדות לאשורן באמצעות נקודת מבט אובייקטיבית ומוסמכת ביותר.

לסיכום:

1. כאשר אתה רואה משהו שלילי באחר או בעצמך, וודא שזה באמת כך לפני שאתה מתעצבן.

2. לכולנו יש שתי דרכים להסתכל על דברים. חשוב לזכור תמיד להשתמש בכל עין למה שהיא נועדה.

_________________________________

1. ויקרא יב:1.טו:לג

2. נגעים ב:ה. לשיטת רבי מאיר הכהן לא יכול לדון אף על נגעי קרוביו.

3. ליקוטי שיחות חלק י', ע' 25.