פרשת קרח
| הרב אליעזר שם-טוב
| ישנו שיר חסידי ביידיש מאוד מרגש בשם "פארט א אידעלע אין א שיפעלע" [1]. להלן תרגומו לעברית חופשית:
נוסע יהודי בסירה קטנה;
מתפרקת הסירה הקטנטונת והוא טובע...
זועק הוא: "אבא! טאטע! הצילני! הצילני!"
"אין ביכולתי לעזור. אינני יכול לעזור לך..."
נוסע יהודי בסירה קטנה;
מתפרקת הסירה הקטנטונת והוא טובע...
זועק הוא: "אמא! מאמע! הצילני! הצילני!"
"אין ביכולתי לעזור. אני לא יכולה לעזור לך..."
נוסע יהודי בסירה קטנה;
מתפרקת הסירה הקטנטונת והוא טובע...
זועק הוא, "רבי! רבי! הצילני!"
" אתה לא תטבע! אתה לא תטבע!"
מה המסר של השיר הזה, ומה הקשר לפרשת השבוע, פרשת קורח [2]?
אפשר להבין את הניגון כתיאור אחד מתפקידיו של הרבי: להראות לאדם את היכולת הקיימת בו, אף במצב שהוא משוכנע שהפתרון נמצא ממנו והלאה.
איך זה שהרבי מסוגל לומר לבנאדם מה ביכלתו בעוד שאביו ואימו מתייאשים מלהושיעו?
התשובה טמונה בהבנתו המיוחדת במינו של הרבי בכלל והבנתו ביכולת האנושות בפרט. ולא רק שהרבי רואה מה שאחרים לא מסוגלים לראות אלא שביכלתו לגרום שהשני גם יראה. ולא רק שיראה אלא שיראה בבהירות כזו שיזיז אותו להתנהג בהתאם בשמחה ובטוב לבב. ולהצליח!
הרבי, בגלל נשמתו העוצמתית והאדירה, הוא בעל בהירות מחשבתית ופרספקטיבה מיוחדת במינה. כשרואים בראיה מוחשית שיש בורא עולם, מבינים שיש תוכנית כללית ליקום ויש תכלית מיוחדת לכל פרט ופרט שבו. נמצא, אם כן, שכשאדם מוצא את עצמו בסיטואציה מסוימת, זה לא מקרי אלא בגלל שהוא או היא הוכנסו לשם בכוונה אלוקית וניתנו להם המשאבים הנדרשים על מנת להתגבר על האתגרים ולבצע את המטרה שלשמה הוצבו שם.
משכך, לו יכולנו לראות את יד ה' שבכל דבר היינו חיים בשלווה ובנחת, חדורי מטרה ומלאי מוטיבציה. אך כאשר אנו קצרי רואי, בעוד אנו מעוניינים לדעת היכן ומהי שליחותנו בחיים, אנו פונים לבעל יכולת הראייה: הרבי.
למה אי אפשר לזהות לבד מהי מטרת החיים שלנו וצריכים לסמוך על הרבי?
בפרשת השבוע קוראים איך שקרח ו250 פריבילגים שנלוו אליו לא התלהבו במיוחד מהעובדה שמשה ואהרן נמצאים בתפקידים מנהיגותיים: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?[3]"
סופו של הסיפור הוא שהקב"ה התערב כדי לאשר שהנהגת משה ומניוייו היו לפי ציווי האלוקים ולא ביוזמתו האישית.
מנקודת מבט חסידית רואים פה מסר מעבר לסתם מחלוקת מנהיגותית בסמכות ורואים בטענת קרח מרידה בסוג ההנהגה המיוחדת של משה רבינו.
במה שונה סמכותו של משה מסוגי מנהיגות אחרים?
בכלל, סמכותו של מנהיג נובע מכוחם של המונהגים שבחרו בו להניהגם. רעיון זה בא לידי ביטוי רהוט על ידי הגיבור האורוגוואי הגנרל חוסה חרוואסיו ארטיגס: "כוחי נובע מכם, ונפסק בפני נוכחותכם הריבונית". אנשים בדרך כלל בוחרים את המנהיג שהם רואים כמסוגל לעזור להם להשיג את מטרותיהם ולכן אמור הוא לעמוד לשירות האזרחים.
משמעות מערכת כזו היא: 1) מי שמחליט על מהלך הקבוצה הם חברי הקבוצה עצמם; 2) כל חבר בקבוצה יכול, בעיקרון, לתפוס את תפקיד המנהיגות הזה אם שאר האנשים יחליטו כך. קורח הי' מסכים עם מערכת שכזו.
מנהיגותו של משה הייתה ברמה וסוג שונה לחלוטין. סמכותו הגיעה ישירות מהקב"ה ולא הייתה תלויה ברצון העם. תפקידו לא הוגדר על ידי הצבעה עממית, או מתוצאה של שיקולים והעדפות אישיות. הוא נשלח מאת הקב"ה ע"מ להוביל את עם ישראל אל המקום שאליו הם שייכי,. אל היכן שמגיע להם, שהם מסוגלים ושהם יועדו להגיע. זה היה גדול ממנו ומהם.
אדם המחשיב את היקום כתוצאה של תאונה קוסמית ואת לידתו שלו כתוצאה סטטיסטי של ערבוב ביולוגי, אז הדבר היחיד שחשוב בעיניו הוא ההעדפות האישיות שלו ושל מי שיכול לעזור לו או לה להשיג ולהגן עליהם. עם זאת, כאשר אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שכל הקיום —המאקרו והמיקרו— הוא תוצאה של חשיבה ויצירה אלוקית, מה שהופך להיות הכי חשוב הוא לא "מה טוב לדעתי", אלא מה רצונו של הקב"ה בבריאת העולם בכלל ובבריאתי ובהמצאי במצב זה בפרט? חשיבה שכזו מובילה לבטל את האמת האישית בפני מכלול האמת של בורא עולם ומנהיגו.
כדי לדעת מהי האמת של הקב"ה, עלינו לפנות למי שיש לו את הכישורים הדרושים כדי להיות מסוגל לזהות אותה. הכשירות הראשונה והעיקרית היא ביטולו המלא של האדם וכשרונותיו בפני רצונו של הקב"ה. הראשון שהוביל בסוג כזה של מנהיגות היה משה רבינו ע"ה. ואחריו, לאורך כל ההיסטוריה שלנו, העם היהודי זכה ליהנות ממנהיגות מסוג זה, באמצעות ה"אתפשטותא דמשה" שבכל דור ודור[4].
השבוע, ביום ג' בתמוז, אנו מציינים את יום השנה להסתלקותו של מי שרבבות מכל סוגי וחוגי אחינו בני ישראל מחשיבים למשה רבינו של דורנו: הרבי מליובאוויטש, זי"ע. זוהי הזדמנות טובה להכיר ולהתבונן קצת יותר על הרבי, על תרומתו לעולם, להתעמק במשנתו וחזונו, כדי שנוכל לחיות את חיינו ולהביא את העולם כולו ליותר הרמוניה עם המטרות שלשמן נבראו, דהיינו ימות המשיח.
המסר של השבוע הוא:
לא מספיק להתרשם ממעלותיו האישיות של הרבי; עלינו וביכולתנו לנצל את האפשרות שיש לכל אחד מאיתנו להשיג יותר בהירות בחיינו האישיים, על ידי תזונה רוחנית ממעיינות תורתו.
ובכך, לא נטבע ונזכה להחיש יום בו יוליכנו קוממיות לארצנו.
——————————
1. ניתן לשמוע את הניגון בלינק: .www.youtube.com/watch?v=KCm469oGE-4&feature=youtu.be
2. במדבר טז, א – יח, לב.
3. שם, טז, ג.
4. זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה תניא פמ"ד (סג, א). ועוד.
Comments