כמה פשוטות ההנאות הפשוטות שלנו?

| פרשת נשא

| הרב אליעזר שם-טוב

במסענו אל שלווה פנימית שוחחנו בעבר אודות אחד הגורמים לחרדה ולמצוקה: כאשר אנו מסתכלים על מה שאין לנו במקום על מה שיש לנו.

קח, למשל, כוס מים "פשוטה". האם היא באמת כה פשוטה? חשבת פעם מה היא מייצגת? איך היו נראים החיים ללא גישה לכוס המים הזו? האם אי פעם עצרת לחשוב על כמה מופלא ועד כמה מושלם מחזוריות המים, בכל פעם שיורד גשם ובכל פעם שקודחים בכדור הארץ כדי לגלות --מטרים ספורים מתחת לפני השטח-- מים צלולים?

האם בכל פעם שאנו עומדים לשתות כוס מים אנו עוצרים להרהר איך אותה יצירה אלוקית "פשוטה" מייצגת את כל הבריאה שמקיפה אותנו ושאנחנו חלק ממנה?

לפני השתיה אנו מברכים: ברוך אתה ה' לאוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

על ידי דברו, נהיה הכל, כולל כוס המים שלפנינו.

אבל יש תנאי: אנו מברכים את הברכה רק כאשר שותים את המים כדי להרוות את צמאוננו. לא בעת שתיית מים ללקיחת תרופה, למשל. מפני שרק אז נוכל ליהנות מה"טעם" והערך האמיתי שלהן, הן הפיזי והן הרוחני.

על ידי הערכת מה שכוס המים הפשוטה מייצגת, נוכל להגביר את האושר שלנו בכך שנהיה מודעים למבט הרחב בשאר הדברים הפשוטים והלא פשוטים בחיים וכמה שאנו מסוגלים ליהנות מהם.

להכרת תודה שתי קונוטציות: 1) להיות אסיר תודה ולהרגיש בר מזל על מה שיש לנו; 2) להכיר בטובו ובאהבתו של מי שנותן לנו את מה שקיבלנו. לקונוטציה השנייה הזו יש בה שתי מטרות: 1) הכרה בטובו של המוטיב; 2) הכרה בעובדה שהוא אוהב אותנו.

האם אפשר להישאר מריר כאשר אנו חשים באהבה ובקבלת טוב?

בפרשת השבוע, פרשת נשא[1], אנו קוראים, בין היתר, על הנזיר, אדם המחליט לקבל על עצמו נדר אישי של התנזרות. אחד ממרכיבי הנדר הזה הוא שבמשך הזמן שהוגדר נאסר על הנזיר לאכול או לשתות כל מה שיצא מן ענבים. בתום תקופת ההתנזרות על הנזיר להביא קרבן כפרה [2]. על מה הוא צריך לכפר, האם הוא עשה משהו רע? רבי אלעזר הכּפּר אומר: מפני שמנע מעצמו שתיית יין [3]. מכאן למדים אנו שאם על ידי מניעת יין נחשב הוא לחוטא, על אחת כמה וכמה על כל דבר אחר שהוא מונע מעצמו.[4]

מה הרעיון כאן? מדוע מי שמונע מעצמו ליהנות מיין דורש כפרה?

על סמך מה שהסברנו, זה מובן. בכך שאיננו נהנים מהברכות שקיבלנו משמים, אנו למעשה מתעלמים מהטוב ומביטויי האהבה של מי שברא וסיפק אותם עבורנו. בכך שאיננו נהנים מתענוגות החיים -- בגבולות המוגדרים בהלכה, כמובן -- אנו לא רק מונעים מעצמנו הנאה; אנו מונעים מהקב"ה את הנאתו.

תארו לעצמכם אישה שבילתה שעות בהכנת ארוחה טעימה ובריאה למשפחתה. כשמגיעה שעת ארוחת הערב ומשפחתה מתיישבת ליד השולחן לאכול, מי נהנה יותר, הילדים שאוכלים או האמא שלהם שמתבוננת בהם אוכלים? ככל שהילדים נהנים יותר מהאוכל שהכינה, כך גדלה ההנאה של האם!

הקב"ה ברא את העולם המופלא הזה עם אוכל שהוא לא רק מזין אלא גם טעים כי הוא אוהב אותנו; הוא רוצה שנהנה ממנו והוא רוצה לראות אותנו נהנים מזה. הוא רוצה שנדע כמה הוא אוהב אותנו. והוא רוצה שנדע כמה הוא רוצה שנדע שהוא אוהב אותנו.

זה עובדה: לבורא האינסופי והכל יכול אכפת מהאושר האישי שלנו. זו הסיבה שהוא ברא את העולם המופלא הזה שמספק לנו כל כך הרבה הנאה. אנחנו לא צריכים לפקוח את העיניים לרווחה מדי כדי לראות כמה אנחנו ברי מזל; אנחנו רק צריכים לוודא שלא נסגור אותם.

אז המסר של השבוע הוא: לפני שנהנים ממשהו "פשוט", קח כמה רגעים כדי להרהר ולהעריך כמה זה מדהים ואת גודל האהבה אלינו שהוא מייצג.

שהכל נהיה בדברו.

—————————————

1. במדבר ד, כא – ז, פט.

2. שם ו, א- כא.

3. ראה תלמוד, נזיר יט, א. מובא בפירוש רש"י לפסוק ו, יא.

4. תלמוד בבלי, שם.