כמה כוח סוס יש למנוע שלך?

פרשת בא

הרב אליעזר שם-טוב

אחד הסודות הגדולים של החיים הוא לדעת למדוד את אפשרויות ההצלחה לפני התחלה של פרויקט חדש.

האם יש לי או אין לי את המשאבים הדרושים כדי להשיג את המטרה אלי' אני שואף?

וכמה שזה נכון, אנו זקוקים לעוד משהו, סוג של מפתח, בשביל להיות מסוגלים לענות את השאלה הזו בצורה נכונה, כי אולי נעשה חישובים מוטעים, נחשוב שיש לנו את מה שצריך, וניכשל?

בפרשת השבוע, פרשת בא´ [1], ישנו כלי רב עוצמה שיעזור לנו להתמודד עם ההחלטות והשלבים הגדולים בחיים, לא רק עם הדברים הקטנים הרגילים.

הקב"ה מצווה על משה רבינו ע"ה להעביר לפרעה מלך מצרים מסר שזהו, הגיע הזמן לשחרר את בני ישראל מעבדות. פרעה לא מקשיב כמובן, וה' נותן לו ולעמו את המכות המפורסמות. לאחר שבע אזהרות ומכות בפרשה הקודמת, בפרשה השבוע ה' אומר למשה, "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו . . ." [2].

למה ה' אמר "בא", ולא "לך אל פרעה"? בזוהר כתוב שזה מפני שפרעה היה מלך המעצמה הגדולה בעולם, אדם מרושע ואכזרי, ומשה רבינו פשוט פחד ללכת אליו פעם אחר פעם. לכן אמר לו הקב"ה: "בא", אני ואתה נלך ביחד, שנינו, אתה לא לבד. אין לך מה להיבהל מגדלותו של פרעה, כי אני נמצא יחד איתך. אי אפשר להשוות את עוצמתו של פרעה —אמיתית או מוגזמת— לגדלותו האינסופית של הקב"ה.

מה הקטע הקצר הזה מלמד אותנו במונחים פרקטיים שאולי יהיו גם רלוונטיים לנו היום בקשר להתמודדיות היומיומיות שלנו?

ישנם שני מניעים אפשריים היכולים לגרום לאדם להתחיל לזוז ולעשות משהו:

1. "אני רוצה, ואני יכול לעשות את זה";

2. "אני לא יכול לא לעשות את זה".

כשאדם מחליט שהוא רוצה לעשות משהו, ובמיוחד כשמחלחלת בו ההכרה שהוא גם מסוגל לעשות את מה שהוא רוצה לעשות, המוטיבציה שלו מונעת ונובעת מתוך הרצון והיכולת האישיים שלו. זה גדול וזה חזק, אבל הרצון או היכולת להגיע ליעד גם יכולים להיגמר.

לעומת זאת, אדם עושה משהו כי הוא חייב, כי פשוט אין לו אלטרנטיבה אחרת, —לדוגמא מצב של סכנה חיונית, ר"ל —הוא לא יכול לא לעשות את זה, אין כזו אופציה. היות והמאבק אינו תלוי ברצונו או במשאבים האישיים שיש בידו, אלו אינם גורמים מכריעים למשך או עוצמת המשימה שלפניו.

"בא אל פרעה" אומר הקב"ה לכל אחד ואחת מאיתנו: "אם אתה רוצה להביס את ה'פרעה' שלך, אותם שיעבודים וכבלים, חיצוניים או פנימיים המצירים ומעיקים לך, זכור שכוחך האינסופי מגיע ממני, בוראך, שאני גם זה שברא את המצב בו שמתי אותך. אם אתה ניגש להתמודד עם האתגר כי אתה חושב שזה רעיון טוב, ושאתה יכול לעשות זאת, זה יפה, אבל ייתכן מאוד שבשלב מסוים תתעיף או פשוט תאבד עניין. אבל אם תיכנס לעניין מונע מהעובדה שהמטרה היא חשובה, ואתה סומך עלי, במילים אחרות, שחשיבותה וההצלחה מתעלות על ההעדפות והיכולות האישיות שלך, תהיה לך גישה למשאבים בלתי מוגבלים.

אני נזכר באנקדוטה שהתרחשה עם אבי, הרב אברהם שם טוב שיחי'. לפני שנים הוא קיבל טלפון מהרה"ח ר' ח. מ. א. חדקוב ע"ה, מזכירו האישי של הרבי מליובאוויטש זי"ע שהודיע לו על הצורך של קהילה קרובה במבנה מקווה. "בטח אתה תוהה, אברהם, איך אפשר לבקש ממך לטפל בזה בשעה שאנו יודעים את העול הקהילתי שאתה כבר נושא", אמר המזכיר בחיוך שהיה מורגש אפילו מבעד למרחקי הטלפון. "אז תחשוב: האם כל מה שהשגת עד כה היה בגלל היכולת שלך?"

אם ניגשים להחלטות על בסיס העדפות ומשאבים אישיים, התוצאות —גם הטובות— יעמדו בספק. אם נקבל החלטות על סמך מה שהקב"ה רוצה, התוצאות יהיו בלתי נתפסות, ויחרגו הרבה מעבר למגבלות האישיות שלנו.

ישנן שתי מטרות כלליות שאנשים חושבים עליהן: "מה אני יכול להשיג?" ו/או "מה אני יכול לתת?". הסיפוק מהשגת הראשון הוא, מעצם הגדרתו, מוגבל; אך ההרגשה מהשני יכול להיות אינסופי ונצחי.

אז, המסר שלנו של השבוע הוא: כשאנו עומדים לקבל החלטה חשובה, עלינו לחשוב טוב מדוע אנו רוצים לעשות זאת. אם הסיבה היא אישית, ואנו בספק אם יש לנו את מה שצריך לממש את זה או לא, אולי לא שווה לבזבז זמן. אם, לעומת זאת, הסיבה ללכת קדימה היא מפני שאנו מבינים שזה פשוט הדבר הנכון לעשות, ולא יכולים לעמוד מנגד ולהתעלם, אין הרבה מה לחשוב: אפילו פרעה כל יכול וחזק מאבד את כל עוצמתו מול דבקות חסרת-אנוכיות שכזו במטרה.

———————————————

1. שמות י, א – יג, טו.

2. שם, י, א.