הענווה גדול עליך?

| הרב אליעזר שם-טוב

| בהעלותך

כפי שדיברנו בעבר, אחד הגורמים לחרדה ודיכאון הוא דימוי עצמי נמוך. כאשר אדם מרגיש (משום איזה סיבה שתהיה) שהינו חסר ערך או שאינו מצטיין מספיק, הוא כבר על הדרך לדיכאון.

אם כן, נסתכל על תרופת נגד בדוקה שעוזרת להגן מפני הערכה עצמית נמוכה: הענווה.

אבל רגע, האם אין העוונה אלא וריאציה מסוימת של הערכה עצמית נמוכה? איך תוכל, אם כן, להגן עלינו מפני דימוי עצמי נמוך?

ננסה להבין מהי בעצם הענווה.

בפרשת השבוע, בהעלותך[1], אנו קוראים את הפסוק המפורסם "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"[2].

המילות האחרונות בפסוק, "אשר על פני האדמה", אינם רק תיאור כיצד הוא הרגיש אלא גם סיבה מדוע הרגיש ככה. לפי המבואר בתורת החסידות, הרעיון של הפסוק הוא לא רק שלמשה הייתה ענווה יותר מכל אדם אחר שעומד על האדמה, אלא שהיא נגרמה מכך שהוא השווה את עצמו לכל אדם אחר אשר על פני האדמה.

איך זה הגיוני לומר שהאיש שהתמודד מול פרעה, העניש אותו ואת כל ארצו בעשר מכות, המשיך אז להוציא את העם היהודי מעבדות לחרות, קרע את הים, קיבל את התורה מידיו של הקב"ה ועוד ועוד ועוד, הרגיש את עצמו --לפי הגדרת ויקיפדי'-- "כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה" כשהשווה את עצמו לכל אדם הקיים על פני כדור הארץ? האם לא היו לו מעלות והישגים גדולים לאין שיעור? האם בכלל היה מישהו בהיסטוריה שהשיג יותר ממנו? מדוע ואיך משה היה כה עניו?

מפני שענווה אינה שם נרדף לתסביך נחיתות. אז מה היא כן?

ענווה היא תוצאה של הערכה עמוקה וכנה לאמת. ומפני כן, ככל שגדולתו של אדם אמיתית יותר, כך תהיה לו יותר ענווה. ולא להיפך.

הנה למה.

כאשר אדם מצטיין במשהו בצורה יוצאת דופן, הוא או אחרים יכולים להגיע לאחת משתי המסקנות: 1) אני גדול וטוב יותר מאחרים; 2) יש לי משהו יקר יותר מאחרים. הראשונה מובילה אותו להיות שחצן, להרגיש מיוחס ולהימנע מלבזבז את זמנו זמן עם אנשים ה"נחותים" ממנו. השנייה מובילה אותו לתחושת אחריות גדולה על מה שהופקד בידיו, כמו גם להועיל לאחרים שאין להם את מה שיש לו, וזה גם מוביל להרבה ענווה.

למה ענווה?

אם אני מחונן ו/או יש לי הזדמנויות ויכולות שאין לאחרים, אני בעמדה מוצלחת יותר, ומה שמצופה ממני גבוה בהרבה. הקב"ה מעריך כל מעשה טוב שאנו עושים; עם זאת, אכפת לו אפילו יותר מכמה מאמץ אנחנו משקיעים לעשות את מה שאנחנו עושים. מצפים ליותר ממי שיודע ויכול לעשות יותר.

משה חש ענווה כשהשווה את עצמו לכל אחד אחר, בדיוק משום שידע שהמתנות שברשותו גדולות משל כל אחד אחר. כתוצאה מכך, ציפו ממנו ליותר מאשר מכל אחד אחר, וסביר להניח שהמאמץ של מישהו אחר היה שווה יותר משלו דוקא בגלל דלא היו לו הכשרונות שהיו לו משה רבינו. "חוץ מזה," חשב משה, "מי יודע אם מישהו אחר לא היה משיג יותר ממני לו היו לו או לה את אותן היכולות, המשאבים וההזדמנויות שבהן התברכתי?"

זאת אומרת, נכון שיחסית לכשרונות שלי אני מנצל אותם די טוב, ואני מצליח, אבל אם מישהו אחר היה מקבל את סט הכישרונות הללו, האם הוא היה מנצל בצורה טובה ומועילה יותר? אולי, וזה ממלא אותי בענווה.

"מובן שאני עושה הכל כמו שצריך! איך אני יכול לא לעשות מה שהקב"ה מבקש? הרי שמעתי זאת ישירות ממנו! אבל תראה את דניאל ממונטווידאו! הוא נאמן לתורה ומקיים מצווות גם 3,335 שנים לאחר שקיבל את התורה, והוא מעולם לא שמע את דבר ה' ישר! אני לא יודע אם אני הייתי יכול לעמוד בפיתויים, להתגבר על האתגרים ולעשות מה שהוא עושה לו הייתי במקומו!"

טבע אנשים הוא להשוות את עצמם לאחרים, לטוב ולרע. אם אתה חושב שאתה נעלה על מישהו אתה מרגיש טוב ואם אתה חושב שהבחור השני טוב ממך, אתה מרגיש רע. זה שטות גדולה. לא בהיותך טוב יותר ממישהו אחר אתה בהכרח מוצלח יותר ממנו, ולא בהיותך גרוע יותר ממישהו אחר זה אומר שאתה כישלון. היחיד שאתה צריך להשוות את עצמך אליו הוא עצמך. שאל את עצמך: האם אני יותר טוב היום ממה שהייתי אתמול? האם אני מתפקד הכי טוב שאני יכול? הרי יש לי כישרונות, האם אני מנצל אותם? ואם אני פוגש מישהו שאין לו את היכולות שלי יש, האם עלי להסתכל עליו ביהירות? סביר מאוד שדווקא בגלל נחיתות התנאים שלו הוא באמת עדיף עליי. הוא מתאמץ הרבה יותר - למרות כל מה שאין לו – ומשכך הוא הרבה יותר יקר בעיני ה'.

כל אחד מאיתנו מצטיין במשהו. חלק בגלל הכישרונות הטבעיים שלהם ואחרים בגלל מה שהם משיגים למרות המגבלות הטבעיות שלהם. חשיבה שכזו מאפשרת לנו לכבד כל אדם שאנו נתקלים בו, ללא יוצא מן הכלל, כולל -או אולי במיוחד - את עצמנו.

כעת נוכל להבין כיצד ענווה היא התרופה הטובה ביותר להערכה עצמית נמוכה. ענווה היא תוצאה של התאמת המציאות; הערכה עצמית נמוכה היא תוצאה של התאמה עם פנטזיות לא מציאותיות.

אז, המסר של השבוע הוא: היה מודע לסיבה העמוקה ביותר מדוע חיי אדם חשובים ואז תבין שכל חיים חשובים לא רק למרות ההבדלים, אלא בגלל ההבדלים. כתוצאה מההבנה הזו, לא רק שתוכל להשיג ענווה אמיתית; אלא גם תהנה מהערכה עצמית בריאה ואמיתית יותר.

מבוסס על ליקוטי שיחות, כרך יג עמודים 30-38; וליקוטי שיחות, כרך יז, עמודים 1-8

——————————————

1. במדבר ח, א - יב, טז.

2. במדבר יב, ג.