top of page

בין כאב לסבל


| בהר-בחוקותי


| הרב אליעזר שם-טוב


חיי היומיום מלאים באתגרים ואכזבות. זה לא תלוי בנו וכבר שוחחנו על כך בעבר במסענו זה. מה שכן תלוי בנו, הוא איך אנחנו מעבדים את חוויות הכואבות הללו. האם אנחנו יודעים להגביל את ההשפעה שלהם למקומם המקורי או שאנחנו נותנים להם יותר מקום ממה שמגיע להם באמת?


במחצית השנייה של הפרשיות שאנו קוראים השבוע – בהר ובחוקותי - אנו קוראים על קללות. כן, בתורה ישנם תיאורים מזוויעים של עונשים המגיעים משמים על מי שלא הולך בדרכי ה'. בעקבות התיאורים הגרפיים הקשים, אין רוצים ההמון לקבל את העליה לתורה בזמן הקריאה של קללות אלו, ומשכך מקובל אשר הקורא בתורה בשליחות הציבור, עולה בעצמו, ללא קריאה בשמו, כך שאין הדברים מכוונים כנגד אדם ספציפי אלא בשליחות הציבור.


עצם קיומה של קללה בתורה מעורר מחשבה: האם הקללות התנ"כיות הן עונשים על התנהגות לא טובה או שהם השלכות טבעיות של התנהגות מושחתת? למען האמת, איזו משתי האפשרויות נעדיף? האם מקובל עלינו יותר סבל הבא כתוצאה טבעית מהנהגותינו או סבל הבא כעונש אלוקי?


רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, המכונה "אדמו"ר הזקן", היה הקורא בתורה בכל שבת בבית הכנסת שלו.


קרה שהרבי היה מחוץ לעיר באחת משתי השבתות שבהן קוראים את קללות המקרא. ובאמצע הקריאה פרצה מהומה: בנו של האדמו"ר, רבי דב בער, התעלף. כשקם, נשאל מה השפיע עליו כל כך? ואמר: "לא יכולתי לסבול לשמוע קללות כאלה", אמר.


"האם זו הפעם הראשונה שאתה שומע אותן?" שאלו בני הקהילה. "הרי שומעים אותן כל שנה!"


"נכון שזה נקרא כל שנה, אבל כשאני שומע אותם מאבי הרבי, אני לא שומע קללות", הוא ענה.


איך עלינו להבין את הסיפור הזה?


אולי נוכל להבין זאת דרך ההבחנה בין כאב לסבל. כאב הוא משהו אובייקטיבי; סבל הוא תוצאה של תפיסה.


כל הורה שלוקח את ילדיו להתחסן, מכיר את הבהלה. זה לא רגע חגיגי במיוחד, כפי שניתן לדמיין. אחד מילדיי פחד במיוחד ממזרקים ולא הייתה דרך לשכנע או לשחד אותו להסכים לקבל את החיסון. אחרי שעה של ניסיון, פשוט תפסתי אותו בחיבוק חזק ותוך שניה האחות הזריקה את החיסון. הרגשתי די נורא לגבי הדרך ה"טראומטית" לפתור את הבעיה והתנצלתי בפני הבן שלי, שאמר: "אל תדאג; אני יודע שהחיסון הכרחי וזו הייתה הדרך היחידה לגרום לבצע את זה".


האם נוכל לדמיין כיצד הי' מגיב באם אדם מן הרחוב היה תופס אותו ומזריק לו? בטח שאין להשוות. הכאב שונה כשזה בא מאבא.


ברור שהבן שלי חש יותר כאב, אבל לא ברור מי מאיתנו סבל יותר... בכל מקרה, עבור שנינו זו הייתה נקודה של צמיחה וגדילה בצורה שלא הייתה אפשרית ללא הרגע הכואב הזה.


המסר של השבוע הוא:


כשאתה מודע לעובדה שהכול מגיע מ"אבא" שבשמים, אז למרות שמדובר במצב שכואב מאוד, לא תסבול כל כך הרבה. תוכל להבין שבסופו של דבר - גם אם לא מבינים כיצד - הכול לטובתנו.

———————————

  1. ויקרא, כה, א- כז, לד.

  2. שם כו, יד ואילך.

Commentaires


bottom of page