פרשת פינחס
הרב אליעזר ג. שם-טוב
"לו הייתי אלוקים", אמר אחד מעמיתיו של רבי שניאור זלמן, "הייתי בורא את העולם עם הרבה שינויים והטבות".
"ואילו הייתי אני בורא עולם", השיב רבי שניאור זלמן, "הייתי בורא את העולם בדיוק כפי שהוא ברא אותו".
שוחחנו בעבר על כך שאחד הגורמים לחרדה ולמצוקה הוא חוסר שביעות רצון או חוסר ודאות לגבי תפקיד האדם בחייו. "למה אני כל כך עסוק בעסקים ורדיפה אחר כסף? הייתי מעדיף להיות רב או מלומד!" "למה אני צריך לגור בקהילה המעצבנת הזו? הייתי מעדיף לגור בקהילה מעצבנת אחרת!" "למה אני תמיד אמור להיות/לעשות...? אני מעדיף הרבה יותר להיות/לעשות..."
האם ישנה דרך עבורנו להרגיש טוב יותר עם החיים, במקום לחפש אחרים? האם יש דרך שנוכל להמשיך ביעודנו מתוך שמחה ושביעות רצון?
יש כאן, למעשה, שתי שאלות: 1) למה עלי להתמודד עם האתגרים הספציפיים האלו? 2) איך אני יודע שאוכל להצליח בהם, אולי עלי לחפש תעסוקה אחרת?
אולי נוכל למצוא תשובות רלוונטיות בפרשת השבוע, פינחס[1], בה אנו קוראים הוראות התורה הקשורים לחלוקת ארץ ישראל, .
בני ישראל, לאחר יציאתם ממצרים ומסעם במדבר, היו אמורים להיכנס לרשת את ארץ ישראל, ולחלק את שטחה הקטנטון לשנים עשר חלקים עבור שנים עשר השבטים. כיצד בוצעה החלוקה? באמצעות שתי מערכות: 1) הגרלה; 2) לפי אוכלוסייה [2].
הטופוגרפיה של ארץ ישראל מגוונת מאוד, כידוע. יש בה חוף, הרים, עמקים, מדבריות ואדמות פוריות, כל אחד עם פוטנציאל שונה.
טופוגרפיה פיזית זו משקפת את ה"טופוגרפיה" הרוחנית של העם היהודי, הן בכלל והן בפרט. לכל שבט היה עיסוק ומטרה עיקרית משלהם. היו רועי צאן (שבטי ראובן, גד וחצי משבט מנשה), היו שעסקו במסחר (שבט זבולון), לומדים ומלמדים (שבט יששכר), יצרני שמן זית (שבט אשר) וכן הלאה. כל אחד קיבל את סוג השטח הדרוש לו על מנת שיוכל לבצע את משימותיו בצורה מיטבית. בנוסף, גודל אוכלוסיית כל שבט קבעה את כמות האדמה שהם יקבלו כדי שיוכלו לחיות בנוחות.
האוכלוסייה של כל שבט הייתה משהו גלוי ורציונלי, והי' הגיוני שיקבלו שטח המתאים למספרם; משימת החיים הספציפית שלהם לא הי' בנוי על הגיון אנושי. במילים אחרות, הצרכים הטריטוריאליים של כל שבט שיקפו שיקולים רציונליים וגם לא רציונליים. מכאן, שתי מערכות החלוקה: האיכות על פי גורל, הכמות לפי גודל האוכלוסין.
המסר עבורנו הוא שמשימת החיים האישית של כל אחד אינה נקבעת על פי קריטריונים רציונליים דווקא. היא נקבעת על ידי הבורא עוד לפני שנולדנו לפי קריטריונים שאין לנו גישה אליהם. ישנם שני רמזים שחכמינו נותנים כדי לזהות את שליחותו: אם אדם חונן בכישרונות ויכולות ייחודיות המבדילות אותו משאר חבריו, מובן הדבר שרצון ה' הוא שינצל ייחודיות זאת על מנת למלא את תפקידו עלי אדמות. ביחד עם זה, אם יש לאדם משהו בעבודת ה' שקשה עבורו במיוחד, איזה תחום שתמיד הוא נאלץ להתמודד עמו, לפעמים בפחות הצלחה ולפעמים ביותר, זה סימן די טוב שזה חלק חשוב מתכלית חייהם, להצליח להתגבר על האתגר הספציפי ההוא. תראו מה קרה לאדם וחוה בגן עדן, היה להם את כל העולם לרשותם, והם לא יכלו להתאפק מלאכול מפרי העץ היחיד שאסור היה עליהם!
לצד הקביעה הראשונית והבלתי רציונלית של המשימה ותכלית חיינו, ישנה חלוקה רציונלית של משאבים. במילים אחרות, בעוד שמשימת החיים האישית שלך אינה בהכרח משהו שעובד לפי מה שהיית חושב כהגיוני, תהי' בטוח שקיבלת את כל המשאבים הדרושים כדי לבצע אותה. בדיוק כמו שבחלוקת הארץ לשבטים, חלוקה שהתחילה באופן לא הגיוני, ולפי תכלית חייו של אותו השבט, הסתיימה בכך שגודל האדמה והשטחים התאימו לכמות אוכלוסיית כל שבט.
המסר של השבוע הוא: תפנים את הרעיון שאתה נמצא היכן שאתה צריך ואמור להיות, ושיש לך את כל מה שאתה צריך כדי להצליח להגשים את המשימה שלך. עם זאת, אף שלא קבעת בעצמך מהי תכלית החיים שלך, אתה כן יכול לבחור ולקבוע האם ואיך להתמקד ולהתמסר על מנת לעשות את כל מה שתלוי בך ולבצע את המשימה האישית.
לפעמים קשה להבין איך להמשיך הלאה, מהי תכלית החיים ומהי המשימה האישית שאליה נועדנו, וזה בסדר. לשם כך יש לנו את עצת חכמינו: "עשה לך רב"[3], להתייעץ עם מדריך אישי. בנוסף, הרבי זי"ע, הביע שוב ושוב את בקשתו העמוקה, שהגדירו כ"בקשה נפשית", שכל אחד מאיתנו ימנה לעצמו רב אישי מהימן עמו יתייעץ בעת קבלת החלטות חשובות. מערכת זו היא לא רק עצה טובה --להתייעץ עם מי שיותר חכם ממך.--אלא צינור וכלי דרכו ניתן לקבל את ההשראה והברכה המיוחדת המגיעות בזכות קיום הוראותיו של נשיא דורנו, הרבי, זכותו יגן עלינו.
מיוסד על לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 346 ושיחת ט"ו תמוז תשמ"ו. התוועדויות תשמ"ו כרך ד, עמ' 70
————————————————
במדבר כה, א – ל, א.
רש"י כו, נד.
פרקי אבות א, ו.
Comments