פרשת תרומה
הרב אליעזר ג. שם-טוב
אם מפני סיבה היית תלוי על נדיבותם ורצונם הטוב של אחרים, מוכר לך ההרגשה הלא נעימה. ייתכן שכתוצאה מזה תאבד את כבוד והערכה העצמית שלך, ולנדוד משם אל דיכאון או פסיביות ממוטטת. איך אפשר להתמודד עם זה?
בפרשת השבוע, תרומה [1], אנו מוצאים מפתח מעניין לנושא זה:
התורה פותחת בציווי גיוס כספים לבניית המשכן במדבר. מתחיל בציווי שהקב"ה נותן למשה, הוראה שנכתבה בצורה מעניינת למדי: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".
לפי המסורת היהודית זה כבר אלפי שנים, יש לדלות מתוך דיוקים במילות התורה - אף אם הם נראים כשוליים – מסרים מעצימים וחשובים. גם כאן אם נבחן מקרוב את מילות הפסוק נראה שה' אומר למשה לבקש מהיהודים שיקחו תרומה ולא מצוה (כפי שהיה מתבקש), שיתנו תרומה. איזה מסר טמון פה?
כרגיל, ישנם הסברים ורעיונות רבים שמציעים הפרשנים השונים. אני רוצה לשתף באחד שרלוונטי לנושא בו אנו עוסקים היום: חרדה או דיכאון כתוצאה מתפיסה עצמית במצב של תלות.
כהקדמה נצטט את פירושו של רש"י: "לי, לשמי". במבט ראשון, מה שרש"י רוצה להסביר הוא מדוע הקב"ה צריך תרומה. האם חסר משהו לבורא העולם? לכן הוא מסביר שהרעיון כאן הוא לא שהקב"ה צריך חומרים גשמיים, אלא שהתרומה המתקבלת היא לשמו, כלומר על מנת לשרת אותו, על ידי שימוש בהם בבניית המשכן.
בהתבסס על הסברו של רש"י נוכל אולי לעזור למי שמרגיש נחות כשהוא צריך לפנות לאחרים:
ה' מחליט מה צריך כל אדם —עשיר ועני— וכיצד יגיעו אליו מזונותיו. הוא יכול היה לברוא את העולם בצורה כזו שכל אדם יקבל את צרכיו מבלי שיאלץ לפנות או להזדקק לאיש. כתוצאה מזה יהיה עולם נפלא ללא נזקקים, אבל יהיה חסר בו משהו חשוב: טוב לב ונדיבות. אם אף אחד לא היה צריך שום דבר מאף אחד, איך יכולה הנדיבות להתקיים?
כדי להגשים מטרה זו, הכניס הקב"ה בתוך עולמו "מערכת ניהול משאבים". הצרכים של כולם קיימים בה, אבל לפעמים הם חייבים להגיע לייעודם דרך צד שלישי. במילים אחרות: כשאנו זקוקים למשהו שנמצא בידי ומגיע בעזרת צד שלישי, אל לנו להרגיש פחות ראויים בגלל שלא השגנו את זה בכוחותינו ואנו צריכים לפנות לחסדו של האחר כי מה שהבוס או הנדבן נותן לנו הוא בעצם שלנו, אלא שבורא העולם ומנהיגו החליט לשלוח לנו את זה דרך המערכת הספציפית הזו, מסיבות שרק הוא יודע.
תאר לעצמך שאתה משחק בהצגה ומקבל את תפקיד העני במקום המיליארדר, האם היית מדוכא מזה? התפקיד לא הופך אותך לעני. הדבר החשוב הוא לא התפקיד שאתה ממלא, אלא האופן שבו אתה ממלא את התפקיד שלך, וייתכן שהעני יכול לשחק הרבה יותר טוב מהעשיר.
יש סיפור על איזה שלמה שהתחיל לעבוד כנהג אוטובוס. כשהיום הראשון לעבודה הסתיים ורווחיי היום הובאו לרכז, הוא שם לב שעמיתיו הרוויחו הרבה יותר כסף ממנו. כשהדבר חזר ונשנה, הוא שאל עמית מדוע הוא מכניס כל כך הרבה כסף יותר ממנו, כאשר שניהם עושים את אותה העבודה, נוהגים באוטובוס.
"איזה מסלול אתה עושה?" הוא שאל.
"ה-121," הוא ענה.
"טוב, אני מכסה את 163..."
למחרת מגיע שלמה עם סכום כסף חסר תקדים.
"איך עשית את זה?" שאל המנהל. "אספת פי שלושה ממה שהאחרים מצליחים לעשות במסלול הזה!"
"זה מאוד פשוט," אמר שלמה. "ראיתי שהמסלול שהוקצה לי לא מכניס כל כך הרבה, אז עברתי למסלול 163. אני רואה שצדקתי!"
"אידיוט!" צעק עליו המנהל. החברה לא שכרה אותך כדי לעשות כסף; שכרנו אותך כדי לכסות את המסלול הנכון!"
"ויקחו לי תרומה", אומר ה'. "כשאתה פונה לצד שלישי כדי לקבל את מה שאתה צריך, אל תראה בזה אשמה, אלא בכוונה עשיתי זאת כך. העובדה שאתה זקוק לקבל את זה כך היא מפני שאני בחרתי בזה, לא מפני שאתה חסר יכולת".
המסר של השבוע הוא: לא משנה התפקיד הספציפי שה"תסריטאי" הטיל עליך, מה שחשוב הוא שתבצע אותו כמיטב יכולתך, והכי חשוב: בשמחה ובגאון בגלל מי שבחר אותך לתפקיד.
(מבוסס על ליקוטי שיחות חלק ג, עמ' 908-910)
————————————
שמות כה, א – כז, יט.
Comments