איך מתמודדים עם אנשים רעילים?

| חוקת-בלק

| הרב אליעזר שם-טוב

"מה הפלא שאני מרגיש כל כך נורא? תראה את כל האוירה הארסי שאני מוקף בו!" אמר הצעיר בצד השני של המסך.

לעתים קרובות אנשים מרגישים מדוכאים כי הם מאמינים שהם פשוט קורבן לנסיבות נוראות שהם טבועים בהם. האם זה באמת כך? או שמא, אולי ההיפך הוא הנכון? בסופו של דבר, השאלה היא, למי יש יותר השפעה: לעולם החיצון עלינו או שלנו יש יותר כח ושליטה בנסיבות הקיימות בעולם שסביבנו?

בפרשיות השבוע חוקת-ובלק[1], אנו קוראים על כמה נושאים חשובים ומעניינים. כחלק מהמסע שלנו להבראה והעצמה אישית, נחקור אחד מהם, הסיפור הפלאי עם הנחשים [2]:

במהלך מסעם המעייף של עם ישראל נמצאים בתנאים לא צפויים במדבר הצחיח, הם לא סמכו על הקב"ה שיועיל להם והרבו להתלונן. באיזה שלב, כעונש על חוסר הכרת הטוב, שלח ה' נחשים בהם שפגעו ברבים מהם בארסם.

העם קלט שהוא נמצא בבעיה רצינית ושוב נזכר בה' והתחנן אל משה על מנת שיושיע אותם מהנחשים הארסיים.

הקב"ה מורה למשה לעשות כמין אנדרטת נחש גבוהה, ושכל מי שננשך על ידי הנחשים, יביט באנדרטת הנחש וזה יועיל לו. ואכן מספרת התורה, שזה מה שקרה וככה ניצלו.

אילו תכונות ריפוי יש לאנדרטת נחש העשויה מנחושת (משה רבינו הבין שעליו לעשותו מנחושת) שמסוגלת —רק על ידי הסתכלות בו מרחוק— להציל ממות את מי שננשך על ידי נחש ארסי?

אומרים חז"ל: "וכי נחש ממית או נחש מחי'? אלא לומר לך שכל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נימוקים" [3]. דהיינו שנחש הנחושת הגבוה והמתנשא לא ריפא אלא גרם והפעיל את מקור הריפוי, היינו ליבו של הננשך והמסתכל "כלפי מעלה".

כל הסיפור התחיל והסתיים בהגישה וההתנהגות שלהם [4]. על מנת להתמודד עם הארס שקיבלו מנחש המדברי, היה עליהם להתנתק מהארס הנפשי שחולל בליבם תהפוכות: הדחפים השליליים וההרסניים השוכנים שם. על ידי הסתכלות "כלפי מעלה" לאביהם שבשמים, התאוששו והצליחו לנטרל את ארס ה"נחש" הפנימי וכתוצאה מזה לנטרל ההשפעה ההרסנית של הרעל מהכשת הנחש החיצוני. ולא רק לנטרל אלא להפוך את מקור ההיזק למקור החלמה. עקיצת הנחש הגשמי היא שהובילה לרפואה הן מן ההתנהגות הכופרת והארסית של עצמם —שימשה אותם להתעשת ולחזור בתשובה— והן להגן עליהם מפני ההשפעה הקטלנית של ההכשה.

בסופו של דבר, כוחות הארס הקיימים בעולם הם השתקפות של רעל הנמצא באדם עצמו וניזונים ממנו. כשאדם מצליח להשתלט, לנטרל ולהפוך את ה"ארס" הפנימי שלו, אין שום כוח ארס או צפע בעולם שיכול להשפיע עליו.

יש לנו תקדים לכך בסיפור התורה על יוסף הצדיק ואחיו. התורה מתארת את הבור שאליו השליכו אחיו של יוסף אותו כ"בור ריק, אין בו מים" [5]. יש להבין: הרי אם "הבור ריק" לא מובן ש"אין בו מים"? למה לשוב ולכתוב שאין בו מים? חכמינו ז"ל מסבירים לנו שאכן הבור היה ריק, אבל רק ממים. היה מלא נחשים ועקרבים [6].

כיצד שרד יוסף מבור כה ארסי ומסוכן? התשובה היא שחיה מפחדת מאדם ויכולה לפגוע רק במי שמתנהג כמו חיה או בהמה, זאת אומרת, אדם הנשלט על ידי הדחפים והאינסטינקטים החייתיים שלו. יוסף הצדיק, ששלט באינסטינקטים ובדחפים שלו והיה אדם במלא מובן המילה, ולא רק יונק עם יכולת דיבור ההולכת על שתיים, לא היה לו ממה לפחד מאף חיה, אדרבה: כולם פחדו ממנו.

אם כבר מדברים על נחשים וארסם, יש פה פרט מעניין. הרמב"ם בכתביו הרפואיים מסביר שיש שני סוגים של רעלים וארסים לנחשים ועקרבים: האחד חם והשני קר. הראשון תוקף את מערכת הדם של הקורבן ואילו הארס ה"קר" תוקף את מערכת העצבים.

גם במישור הרוחני ישנם שני סוגים של רעלים המשתקות והורגות: ה"חם", כלומר המשיכה והאמביציה לדברים שליליים, וה"קר", האדישות וחוסר שאפתנות ליעדים חיוביים.

נתאר לעצמינו שני מצבים:

1) מישהו שרגיש במיוחד לאופן שבו אחרים תופסים אותו ויעשה הכל כדי לקבל את אישורם, אך אדיש למצבו האישי, הפנימי ולתכניו הרוחניים;

2) מישהו ששואף לטוב ועובד כל הזמן כדי להפוך לאדם טוב יותר, מבלי להתחשב כלל במה שהאחרים חושבים עליו.

איזו מהשתיים היינו מחשיבים כהתנהגות בריאה ואיזה מהם חשוף ומונע תמיד מארסים חמים וקרירים?

המסר של השבוע הוא: כשתה מרגיש שהעולם רעיל ומאיים, אל תתלונן; עליך להתמקד על הארס האישי שלך; לא רק שזה יגרום לך להרגיש יותר טוב, גם תופתע לטובה מההשפעה החיובית שזה גורם לסביבתך.

מבוסס על ליקוטי שיחות, כרך יג, עמ' 71-77

———————

1. במדבר יט, א – כה, ט.

2. שם כא, ד-ט.

3. תלמוד, ראש השנה כט, א. ראה פירוש רש"י לפסוק במדבר כא, ח.

4. ראה פירוש רש"י על כא,ו: יבא נחש שלקה על הוצאת דבה, ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמין לו טעם אחד, ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים.

5. בראשית לז, כד.

6. תלמוד שבת, כב,א. צוטט בפירוש רש"י על הפסוק.